משהתבקש הזקן לספר על המקרה,חיכך בגרונו כמי שרוצה לחסוך את
הסיפור מהנערה
שישבה לרגלי המיטה והחזיקה נר.מקור אור יחיד שמשום מה הספיק
לחדר כולו.
לבסוף התרצה הזקן ובין שיעול סופני והתפתלות המיטה כאילו רוצה
להקיא אותו מתוכה,החל מדבר:
ביום גשום יצא הזקן אז בחור צעיר וגמלוני לדרך תחנת הרכבת דומה
היה שהגשם מתגבר ככל
שהזקן התקדם וכמו יוצרו: החל הרבה לפני יציאתו לדרך,ואת סופו
כנראה לא יזכה לראות.
כשהמשיך ראה לפניו מכר אותו אחד שאל לשלומו ולמעשיו ומאחר
שדרכם כמעט וחפפה
הלכו יחדיו,הזקן לתחנת הרכבת וידידו לביתו.השיחה התנהלה ככל
שיחה אחרת
של אדם אם חברו.מלאה משפטי התחלה ששני הצדדים ידעו שלא יגיעו
לפתרונם.
עברו השניים ליד קבצן העיר ולפתע עצר החבר ואמר: תמיד שאחלוף
על פני הקבצן
יתמלא לבי בהכרת תודה לעומתך הממלא ליבו ברגשות האשמה.הנה אתה
רואה
פה דרכנו נפרדות.נופף לו המכר לשלום והמשיך אל תוך החשכה.
שיעולו של הזקן הפסיק ובנשימה אחרונה בכוונה או במקרה כיבה את
הנר.


יצאנו מהחדר.הנערה ואני אחריה. נתתי לה את ידי וליוותה אותי
לדלת היציאה
נזכרתי פתאום במעלי שנשאר תלוי בחדרו של הזקן.
הסתובבתי לבקש הנערה הביטה בי במבט מאמין של עיניים כחולות
ועמוקות
שעניין המעיל צלל לתוכם.
נשקתי לידה ויצאתי לדרכי שלי מסונוור משמש של בוקר.