כאילו שזה בכלל אף פעם לא היה אמיתי. אני זוכרת את זה כמו
חלום, שאני שמחה שלא עובר לי בראש יותר מפעם אחת ביום, אחרת
הייתי משתגעת. כאילו זה לא קרה. פשוט סיוט, כמו שלכולם יש
לפעמים. הרי הרבה אנשים חולמים.

אבל בסך הכל זה מתועד, ואני יודעת שזה אמיתי לגמרי. אמיתי יותר
מכל דבר אחר שאי פעם קרה לי. אז מה אם זה לא מוחשי בשבילי
יותר, זה לא אומר כלום. אולי זה לא מקרה שאני מסוגלת לגעת בו
יותר בגלל שאני זוכרת כל כך טוב את המגע.

מים.

המגע של מים חמים, שכשהם נשפכים הם מעלים אדים. ממש כמו דם,
ישר אחרי שהוא יצא מגוף חי. מים סמיכים וחמימים שכאלה שפשוט לא
מפסיקים לזרום.
המגע של המים החמים האלה בכפות הרגליים, הרגשה נעימה בצורה
מסויימת, ומפחידה בכל כך הרבה צורות אחרות. ואמרו לי. אמרו לי
"זה דווקא נעים", ואני לא הסכמתי להסכים איתם. ולמרות שרציתי
להיסחף, כמה שרציתי להיסחף, החלטתי שלא, וזה לא נעים לי בכלל,
ואני רוצה שזה יפסיק כבר. ולמרות החוויה 'מקרבת הלבבות' כמו
שקראו לזה, אני מרגישה הכי מנותקת.

"זהירות, מים!"

לא הספקתי לזוז בזמן, ומים חמים זרמו על ישר על ראשי. צרחתי
ביאוש. כמה כבר אפשר לסבול.

מים הם לא כחולים. רק הים הוא כחול וגם זה רק בגלל השמים. מים
זה מראה. וכשאני עמדתי מול המים, יכלתי לראות את עצמי. זורמת
ונשפכת.

להיות במים זה כמו לעוף, אבל זה לא להיות חופשי. באוויר אתה
חופשי. במים אחרי 10 מטר אתה סוחב כבר שלוש אטמוספרות. מים זה
כובד, זה מוסיף משקל לכל דבר. זה נספג, זה נכנס לתוך הכל ולא
מרפה, לא עוזב, אפילו כואב.

מים זה תגובות של בני אדם. לכל עור, לכל גוף, המגע של המים
עושה משהו אחר. מצמרר, או מפחיד, או נעים.
מים זה סביבה שונה. נשימה שונה, קצב שונה. במים הכל איטי. מים
זו סביבה שקשה לברוח ממנה. זה קסום, ומרתיע.

המים שהיו סביבי באותן שעות היו מרתיעים. הם הגיעו במקום הכי
לא צפוי והכי לא נכון, והרסו לי הכל.  היה סיוט להפסיק אותם,
אני לא חושבת שהצלחתי עד עכשיו להפסיק אותם לגמרי.
היה סיוט עוד יותר גדול להוציא אותם אחרי שהם הפסיקו. אולי כי
הם אף פעם לא הפסיקו באמת, רק נחלשו. ואני עדיין יכולה לראות
מים מטפטפים, לאט לאט, עושים נזק שיהיה פשוט בלתי אפשרי לתקן
אחר כך.
פורצים דרך הסדקים, מנצלים כל נישה קטנה בשביל לחלחל פנימה,
להרוס, להגיע כמה שיותר נמוך.

ואמנם הם רוצים להגיע נמוך, אבל בשביל לסלק את הכל אני צריכה
להגיע הכי גבוה. ובסך הכל, אני כזאת קטנה. אני כל כך קטנה,
במובנים שאתם לא יכולים לתאר לעצמכם אפילו. ואיך קטנה כמוני
יכולה לטפל בדבר כל כך גדול, מתפרץ, לא צפוי. הדבר הצפוי היחיד
הוא שהמים רוצים להגיע למקום הכי נמוך.
אולי אני המקום הכי נמוך.