זה היה בוקר. היו כל כך הרבה דברים שזה לא היה, אבל זה בהחלט
היה בוקר. זה לא היה כיף, זה לא היה מרגש, זה לא היה שמח - זה
היה בוקר. בוקר מנומנם, אפילו, עייף ונסחב וזוחל ומעיק וכבד
הרבה יותר מדי. הרגשתי את הכובד בקיבה שלי, ברגליים ובעפעפיים.
כמו חילזון, הבוקר הזה זחל לו, כבד וחם ולח ודביק.
הייתי שמחה אם זה היה ערב, ולא בוקר. הייתי יכולה ללכת לישון.
אבל הייתי חייבת להתעורר.
השעון המעורר המעיק מדי, צלצל צלצול חזק מדי והעיר אותי מהר
מדי. קפצתי מהמיטה והסתכלתי מסביבי על החדר שלי. כמה בנאליות
חדר יכול לשדר, אלוהים. איך הצלחתי ליצור בצורה כזו יעילה
שיעמום. צבעים מתים, משעממים, רגילים. הכל מסודר מדי, עמום
מדי. משהו שגורם לי פשוט לא לרצות לקום ולא לרצות להסתכל.
הסתכלתי על השעון והסתבר לי שהצלצול לא היה רק מעיק מדי וחזק
מדי, הוא גם היה מוקדם מדי. אבל אני לא אחזור לישון עכשיו, זה
רק יעשה את המצב יותר גרוע, לפי נסיוני הרחב מדי בבקרים. הסטתי
את השמיכה, קמתי לאט מהמיטה ופניתי לכיוון המקלחת. להתקלח. אם
כבר קמתי כל כך מוקדם. ציפיתי שהמקלחת תעזור לי להתעורר, אבל
המים כאילו ירדו עליי לאט מדי והחום שלהם והאדים רק תרמו
לעייפות המציקה שלי.
לאט יצאתי מהמקלחת וגררתי את הרגליים לחדר, להתלבש. פתחתי את
הארון לאט ונגלו לפניי ערימות מרובעות מסודרות של הבגדים שלי.
לקחתי תחתונים לבנים, חזיה לבנה, ג'ינס וחולצת טריקו, והתלבשתי
ללא אנרגיה. בשביל ללבוש את הג'ינס הייתי צריכה להתיישב, כי לא
היה לי כוח להרים את הרגליים.
כשסיימי צנחתי על המיטה - אני לא רוצה להמשיך יותר. די.
עצמתי את העיניים לשניה ופקחתי אותן אחרי 15 דקות. נרדמתי, אני
מניחה. לא בטוחה. מה זה משנה כבר. גררתי את עצמי מהמיטה,
והחלקתי לרצפה. מהרצפה משכתי את עצמי והלכתי למטבח להכין לי
קפה. בהיתי באדים שעולים מהקומקום. הוצאת מהארון קפה וסוכר,
ומהמקרר חלב. הקערה של הסוכר היתה כמעט ריקה, אז פשוט שפכתי את
כל מה שהיה שם לכוס הקפה שלי. מישהו אחר כבר ימלא. שתיתי את
הקפה. הרגשתי איך הידיים שלי רועדות מהמשקל של הכוס בצבע הקרם
המשעמם. האדים טשטשו לי את הראיה. פיהקתי ושפשפתי את העיניים.
אני רוצה לחזור למיטה עכשיו, אבל אסור.
חזרתי לחדר ומשכתי מהרצפה את התיק השחור שלי. תמיד יש שם את
אותם דברים - יומן, קלמר ודפדפת. לא צריכה יותר מזה. התמתחתי.
זה כאב בכתפיים, להתמתח.
התיישבתי על המיטה לעוד רגע קט.
ואז נשכבתי.
ואז עצמתי את העיניים ומשכתי מעליי את השמיכה. נשבר לי. לא
הולכת לבית ספר היום.






נכתב בשיעור מנומנם במיוחד. נמאס לי מבי"ס.