זאת הייתה הפגישה הראשונה שלי, טוב זאת לא הייתה הראשונה אבל
הייתה לי את אותה התרגשות של פגישה ראשונה. התחלתי לחשוב מה אם
הוא לא מתאים לי? ואם הוא כן מה אם אני לא מתאימה לו? טוב
מחשבה אחרת, שחור, אני אוהבת שחור, הוא בטח לא אוהב שחור,
מחשבה אחרת זאת לא נחמדה, אני אוהבת ים, איך הגלים מתנפצים יפה
על המזח, אם נהיה חברים הוא בטח לא יקח אותי לים, ומה אם הוא
שונא את הים? ומה אם הוא אוהב את הים יותר ממני? ומה אם הוא
פוחד ממים? או מדגים? או ממדוזות? ומה אם הוא אלרגי לשמש? או
לחול? טוב אני נגררת למחשבות טיפשיות, "תמר... תמר... קרה לך
משהו?! את לא הקשבת לי?! אמרתי לך דברים ממש חשובים!" פתאום
קלטתי שהוא מדבר איתי כבר שעתיים וחצי ואין לי מושג על מה הוא
מדבר "בטח שאני מקשיבה, תמשיך, אני מקשיבה!" אז לא אכפת לך?!
"מה?" "שנהיה סתם ידידים" פתאום בא לי מסך שחור לעיניים הוא לא
אוהב אותי הוא שונא אותי אני לא יפה מספיק בשבילו אני לא יפה
מספיק בשביל אף אחד אני כשלון אחד גדול כולם שונאים  אותי אני
אף פעם לו יצליח בכלום! המשכתי להגיד לעצמי את הדברים האלה ואז
הקול שלו הדהד לי בראש הוא אמר "הומו... הומו... הומו..."