ק. קיטיקאט / מוצא אחרון |
עומדת מתחת לשמיים
מביטה למעלה. עוד סיכוי?
יכול להיות. אבל אז מורידה מבט
הסכין מנצנצת בשמש היוקדת
היא אומרת לי להרים אותה
להחזיק אותה
היא מבטיחה לי שבתמורה
היא תתן הקלה.
שהיא תתמסר אליי
שהיא תתן לי מנוחה
מהשמש האיומה
מהשמיים המתחשכים.
שוקלת, אבל לא חושבת
אין המוח מסוגל לעבד יותר
ואז השד פורץ!
חוטף את הסכין מתוכי
ו... זהו.
הדם הנוטף ממני מסמן את הסוף.
ואולי בעצם את ההתחלה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|