לבד אמר לי כבר כמה פעמים שהוא רק חבר בכאילו. לבד אמר לי שהוא
כבר רגיל ושאני לא צריכה להתנצל על כך שהוא רק ממלא בשבילי
חורים מיותרים. לבד אמר לי שהוא סולח על הכל, אבל לבד כבר היה
בתוכי, שכבתי איתו, התאהבתי, לא יכולתי ללכת לשום מקום אחר, רק
הוא היה בשבילי, כל כך מבין ואוהב. אז נשארתי עם לבד.
לבד אמר לי שכשאני נמצאת איתו, אני בעצם נמצאת עם הבן אדם
שאוהב אותי יותר מכל, ושרק בנוכחותו אני יכולה לפגוש את אמת.
לבד אמר לי שחבל לי על הזמן, אין טעם לנסות לברוח ממנו עם אמת,
כי אמת קיימת רק בנוכחותו. לא האמנתי לו, ללבד, אז יצאתי עם
אמת מהבית, רק לטיול קצרצר. והיא מתה. לבד צעק עליי ובכה ואני
בכיתי. הבנתי למה לבד התכוון, למדתי בדרך הקשה. הוא אמר לי
שהוא יכול להחזיר את אמת, אבל הפעם אמת תהיה יצור הרבה יותר
מלנכולי ושהכל באשמתי, אז אמרתי לו שלא יעביר עליי ביקורת ושזה
היה בטעות ושבכלל לא התכוונתי, אבל הוא לא הקשיב לי והלך להכין
לעצמו קפה.

לבד החזיר את אמת, והיא היתה כזאת עם פנסים בעיניים ודמעות, אז
אמרתי לה שלא נורא, אולי יעבור עם הזמן. אמת התעצבנה עליי
ואמרה שאין שום סיכוי שנהיה שוב חברות כמו שהיינו פעם, אז
אמרתי לה שהיא שווה לתחת, והיא הלכה.
לבד עמד ליד החלון, עם סיגריה ביד, כל כך גברי, כל כך מושלם
ואמר לי שלמרות כל מה שקרה, אני תמיד אהיה האחת והיחידה שלו,
וטוב שאמת הלכה, כי היא ממילא שווה לתחת. לבד היה איתי כל
הלילה, רק בשבילי, ניסה לעודד אותי למרות מה שקרה. אבל אני לא
הייתי עצובה בכלל, אני אהבתי אותו, אמת לא הזיזה לי בכלל. והיה
לי כל כך טוב. ואז קמתי בבוקר והלכתי לעבודה, ובערב חזרתי
ללבד.