סיון אנומי / איש קטן |
הוא יושב שם כל הזמן
בעיניים עצומות
חושב על זמנים יותר טובים.
הוא בוכה כשעצוב לי,
הוא צוחק, פעם בכמה שנים,
הוא מבין.
לפעמים יושב שם ושותק
על מרצפות שחור לבן
שמסתובבות כמו לוח דמקה
שעף באוויר.
הוא לא מבין, האיש שלי, פשוט לא מבין.
למה לקום כל בוקר באותה השעה
וללכת לישון כי כבר אין מה לראות בטלוויזיה,
כשאפשר פשוט לקום וללכת?
ואז גם הוא יצחק
כמו פעם, כמו לפעמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|