"דיברתי עם עוזי עלייך והוא אמר שהוא נורא ישמח לשמוע ממך,
תתקשרי אליו, הוא אפילו בטח יזהה את הקול שלך".

חשבתי לעצמי 'למה קובי כל-כך רוצה שאתקשר לעוזי?'. אז החלטתי
שבמקום להשתגע מסקרנות שבוודאי הייתה משאירה אותי ערה כל
הלילה. איך שסגרתי את השיחה שלי עם קובי, לקחתי נשימה ארוכה,
והתקשרתי לעוזי.

"שלי??! יו, אני לא מאמין שהתקשרת אליי, מה שלומך?!" הוא נשמע
מתלהב כאילו הוא זכה ב... לא, לא בלוטו, לא להגזים, אבל נגיד
שהוא נשמע כמו תגובה ראשונה למסיבת הפתעה.

ואז גלשנו לשיחה בת שעתיים, וקצפת השיחה הייתה: "קובי כל הזמן
מדבר עלייך, שלי פה ושלי שם, שלי התקשרה אליי ודיברנו כך וכך
זמן, מה את עושה לבחור הזה?" ומעניין, למרות שהסקרנות שלי
סופקה, עדיין לא יכולתי לישון, לקח לי זמן לעכל את המידע שחדר
לזוג אוזניי ומשם ללב והשתכן כמו אורח שלעולם לא רוצה לעזוב,
רק שהאורח הזה היה רצוי.

כעבור מס' ימים אחרי זה עוזי ומוטי ביקרו אצלי בבית. הופתעתי
עד כמה עוזי גבה והתבגר וכמה חתיך הוא נראה, אבל זה עדיין לא
הוציא את קובי מהלב. דיברנו בכיף, צחקנו, אבל שוב הקצפת של
המפגש היה כשהם התקשרו לקובי לנסות לשכנע אותו לבוא גם כן
לביקור, אבל הוא אמר שהוא חורש למבחן.
הג'נטלמניות של עוזי כבשה אותי, וחשבתי לי שבגלל הביישנות שלי
ושל קובי, את הקרח ביננו קשה יהיה לשבור, אם בכלל. ואז חשבתי
לי, למה לא אנסה את מזלי עם עוזי, מה גם שהרגשתי פידבק לעשות
צעד.

ערב אחד אני מוצאת את עצמי מתקשרת לקובי להתייעץ איתו כיצד
אוכל לכבוש את ליבו של עוזי, נכון שזה גם היה כדי לגרום לקובי
לקנא ואולי לפעול במהרה לפני שייאבד אותי, אבל במקום לפעול
במהרה, הוא נשמע קצת כועס על כך שהתקשרתי להתייעץ איתו על כזה
דבר.

"עוזי, תגיד, רוצה להיפגש הערב? ללכת לסרט או משהו?" שאלתי
אותו בהססנות.

"כן, אפשר להיפגש, אבל אי-אפשר סרט, כי קבעתי עם חברים, רוצה
לבוא אליי? אני פנוי עד תשע וחצי".

הוא הדריך אותי איך להגיע אליו לרמת אביב ג וכעבור כשעה מצאתי
את עצמי יושבת על המיטה שלו, במקרה, הוא דווקא ישב על כורסה
ליד המיטה, דיברנו על דא ועל הא, ושוב על דא ועוד קצת על הא,
ואז הוא פתאום פלט לי : "שתדעי לך, אני קצת מחבב אותך" ואז הוא
תיקן את עצמו: "בעצם, אני מאוד מחבב אותך". הייתי כל-כך
ביישנית שאפילו לא יכולתי להגיד לו במילים ורבליות, אז ביקשתי
ממנו דף ועט וכתבתי לו שגם אני מחבבת אותו.

הוא כנראה קיבל את זה כאור ירוק להתיישב על המיטה, לידי. לפני
שהוא עשה את הצעד, הוא אמר לי: "אני מרגיש שיש דברים שאת רוצה
להגיד לי ומתביישת". עשיתי לו סימן של "נכון". והוא עודד אותי
"אל תתביישי, את יודעת כמה דברים אפשר לפספס בגלל ביישנות,
יודעת מה, בואי תלחשי לי באוזן". וכך מצא את התירוץ לקרב את
פניו לפניי, ואז הוא שם את היד שלו על הצוואר שלי בעדינות,
ליטף אותו ואז הרכיב את שפתיו על שפתיי, התנשקנו נשיקה בתולית
למשך כמה שניות והוא עצר לרגע ושאל: "אולי זה מה שרצית להגיד
לי?!". נתתי לו להבין שכן, והמשכנו להתנשק כשאני כורכת את
זרועותיי סביב גופו והוא השכיב את עצמו על הגב כך שאני מעליו
ואנחנו ממשיכים להתנשק והתשוקה גוברת במהירות כמו כדור שלג
שכבר לא ניתן לעצור. פתאום עצרתי ואמרתי לו "אני לא מאמינה שזה
קורה, תדע לך שזו הנשיקה הראשונה שלי". הוא מנסה להרגיע כמו
מדריך צופים איכפתי כזה: "אל תדאגי, אני אלמד אותך נשיקה
צרפתית, אל תתביישי, תשתחררי" וזה גלש לעוד איזו חצי שעה עד
שפתאום הוא שם לב שכבר עשר וחצי ושהוא חייב לרוץ. אז הוא ואני
התעשתנו ויצאנו יחד. כשהוא מלווה אותי לתחנת האוטובוס דיברנו
על מה שקרה בינינו הערב וכבדרך אגב, הוא אמר לי את משפט הקצפת
של הערב: "ואני הייתי בטוח שהנשיקה הראשונה שלך תהיה עם
קובי".

אפריל, 1992

השמות בסיפור בדויים למען פרטיות המסופרים