או - סיפורו המדהים והלא ייאמן של א.כ

א.כ הוא נער רגיל לכאורה, המתגורר במה שמכונה ביהירות הישראלית
יישוב קהילתי. לא קהילתי ולא נעליים, כי הדבר הכי קרוב לקהילה
שהיה בחור המסריח ושכוח האל שאנו מדברים עליו היה מועדון
קשישים שאבד עליהם הקלח, וכל מה שהם עשו שם היה לשחק בינגו
ולספר סיפורים שהם המציאו, נאחזים בציפורניהם אחד בשני. מעורר
רחמים עד מאוד.
מכל מקום, איכשהו בנס, התפתח יצור תבוני ומבין בתוך כל הזבל
וזהו א.כ, ציניקן, אלוף בספורט ומוסיקאי מחונן, יען: גם יפה
וגם אופה.
א.כ, שלא תחשבו שמדובר באיזה דוגמן בלי שכל, הוא גם אינטליגנט,
בניגוד לשאר בני כיתתו, שחושבים שיש מקום כזה, קיבוץ גלויות.
בקיצור, בקנה מידה אזורי א.כ הוא כוכב של ממש, מסוג האנשים
שיצליח בחיים, ובעת צרה יוכל לבנות מחשב על מחלקי ענפים
ומסטיק.
לנער החמודות שעליו סיפורנו, קרה מקרה אחד שאני רוצה לספר לכם,
כי המקרה המדהים הזה, הוא מעיין מיקרוקוסמוס של כל החיים, אם
לא של כל העולם (מצטער על הסגנון היאפי המובהק והמתנשא, אחרי
כל המילים הקשות הרגשתי צורך להרגיש אומנותי משהו.). ואכן, גם
א.כ וגם החברים הכנועים שלו, לא ידעו מה המשמעות של האירוע
שעומד להתרחש בחייהם חסרי כל החשיבות.
הכל החל כאשר היה זה עוד יום מושלם (כרגיל בסדר היום של האלוף
המדובר), שהחל בביקור בבית הספר. א.כ הרשים כהרגלו את כל
הבנות, גמר את כל התרגילים בחשבון, וגם הספיק להחליף קצת
שנינויות עם המורה למתמטיקה.
הגיע הזמן לדעתי (ה"מספר יודע כל" כמו שהמורות לספרות שלא
מבינות מהתחת שלהן בספרות אומרות), להכניס את הגיבור השני
לסיפור, והתיאור שלו כדלהלן:
היה זה אחד מאותם הערסים שרואים בסופו של דבר מתרסקים כשהם
מנסים לטפס על מגרש כדורגל כדי לראות משחק בחצי חינם, אלה
שבאים בכל חג לכינרת כדי לעשות, אלה שגומרים תיכון בגיל 35,
מוכרי פלאפל, אנשים נבזיים ורעים, שמתיחסים לכולם כאילו הם
חייבים להם משהו, פעילי ליכוד וכיוצא במקצועות נבזיים אלו.
בקיצור כוכב בקנה מידה של אנשים כאלה. נקרא לו ע'. ובאותו יום,
פגש א.כ את ע': מפגש קצוות, מפגש של גיבורים, מפגש בין הטוב
לרע, בקיצור:מלחמת הכוכבים.
נגיע לפואנטה, כי נראה לי שזה כבר קצת יותר מדי לסיפור קצר.
א.כ היה אחד מאותם האנשים היחידים שחשב שע' העריך וכיבד אותם,
לא שזה משהו יוצא מן הכלל להתגאות בו, שבנאדם שמתחת לרמה שלך
יכבד אותך, אבל מה לעשות, א.כ הרגיש שהוא עוד נדבך להצלחתו
המרשימה, וקיבל ברצון את חברתו של ע'. ע', שכבר הזכרנו מה הולך
לצאת ממנו, ראה בא.כ העשיר והמצליח הזדמנות לצאת מאיפשהו
עכשיו, ולנקום בעולם על שהפך אותו לערס (ממש דבר שערס יכול
לחשוב עליו, לא משנה).
ההזדמנות באה מהר מאוד בנשף הסיום של התיכון, שמחוסר תקציב
נערך במועדון הקשישים המיובשים מההתחלה ("סגירת מעגל" כמו
שמורתי לספרות שמבינה בספרות כמו שאני מבין בפיסיקה גרעינית
הייתה אומרת). כדי להרשים את כולם, למרות שלמען האמת כולם חשבו
שהוא משהו משהו, רצה א.כ לעשות משהו מיוחד.  א.כ חשב בגלל
חברותו לכאורה עם ע', שע' שהוא מין כזה down to earth, יוכל
לסדר לו מכונית משהו שלא מהעולם הזה. א.כ הפקיד את מיטב כספו
בע', וקיווה שע' יוכל לשכור לו מכונית טובה.
"אל תשכח ידידי", אמר א.כ "שתהיה מכונית טובה, ושתיסע כמו חיה
על הכביש".
"אל תדאג אחי", השיב הנבל "כמו חיה כמו נמר, כמו אייל, כמו
שאנשים רצים כשאני הולך לדפוק להם תמכות של החיים שלי- היא
תרוץ לך".
"ואל תשכח ע', אני סומך עליך".
א.כ לא היה עשיר, ובסכומי הכסף שהשקיע א.כ, מיותר לציין שאפילו
חמור עם עגלה לא היה מספיק, אבל ע' ראה בכך הזדמנות לברוח
מחייו, ומכל מה שרע בעיר מולדתו, והוא ברח עם הכסף. מאוחר יותר
נודע לכולם שהוא הפסיד אותו בקזינו ביריחו, אבל כמו שאומר
מיכאל אנדה, זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.
בעיניו של א.כ, היתה בגידה זו התמוטטות של כל עולמו, ומאותו
הרגע הוא התחיל להידרדר. הוא השמין בצורה לא רגילה, התחיל
לראות כדורגל בשבתות, הוא נהם לבחורות כל מיני אמרות נבזיות
ובפעם האחרונה ששיחק כדורסל, הוא שבר את הטבעת מרוב המשקל,
ופינצ'ר את הכדור. הוא לא היה אותו אדם למען השם, הוא פשוט
השתנה.
מוסר השכל- גם אם אתה מצליח וכולם אוהבים אותך, אתה תגמור כמו
כולם בזבל, וזה רק מראה לכם כמה זה נכון שאנשים לא מעריכים
נכון את המצב שלהם בזמן אמת. חוץ מזה, גם לא כדאי לכם להמר,
ובטח לא ביריחו.