הם אמרו שאמות,
אשרף כאחיותיי על המוקד,
"אם אין אלוהים אין שטן!" (השבתי,)
"ואלוהים? לא קיים"...
הם המשיכו לרדוף, גם בחלום.
קריאות הדהדו באוזניי: כופרת, כופרת...
"והסיוט לא נגמר"?
"הוא לא יגמר לעולם"!
אני לא היחידה,
יש עוד אלף אנשים,
וכולם חושבים כמוני (אז...)
למה מהם אני נבחרתי?
למה דווקא אותי לקחו, לשמש דוגמא?
כך אלך לעולמי? לעבר האור הלבן?
ומי בכלל קבע את יום מותי? הגורל או
הקהל?
האעלה אל השמיים, או אשרף באש הגיהנום?
"גיהנום לא עוברים פעמיים"- חכם אמר לי פעם
כבר עברתי את זה,
מעכשיו רק טוב יהיה לי.
(חייכתי)