ביום גשום וחרפי
כשהשמיים דומעים
והצבע האפור משתלט על השמש
אני עדיין שמחה
שהפרחים היפים
עוד עומדים מגשם ליל אמש
כשהסופה מתקרבת
והרוח העיפה את הכל
אני מחייכת למראה העצים
שמחזיקים כל כך חזק
רק לא ליפול
אני אוהבת כשהשמש פתאום מאירה
וכולם מבינים כמה הייתה חסרה
אני אוהבת כשהשמש נעלמת בים
ואין דבר מדהים ממנה בכל העולם
גם בלילה, בחושך, כשהירח מלא
חיוכי מופיע ולבי מתמלא
הוא שומר על הפרחים מן החושך הכבד
ומכין את העצים לאביב המתקרב

אני רואה את היופי בכל דבר בעולם
איך לכל דבר יש צד יפה ומדהים
אז למה אלוהים, למה רק האדם
הוא זה שהורס ולוקח חיים...?