הוא דפק לי רפורט. לא הסכים לוותר. שלוש מאות שקל, כמו מניאק.
אז נכון, האוטו עמד בדאבל פארקינג, אבל פה מדובר בנשיקה, ולא
סתם נשיקה, אלא בנשיקה למיכל. הבחורה הראשונה שהצליחה להמס לי
את הלב. עמדנו ליד הבית שלה, העיניים שלנו נפגשו, ופתאום הכל
קפא, הציפורים הפסיקו לצייץ, העננים הפסיקו לזוז, הפקחים של
העירייה עמדו דום. הכל קפא, חוץ מהשוטר הנודניק הזה. פתאום הוא
צץ משום מקום, וצועק לי- הלו, זה שלך האוטו פה?
אני ניתק משפתיה של מיכל - כן..?
תזיז אותו - הוא אומר לי בקול סמכותי - אתה עומד במקום אסור.
תזיז אותו למה שהנשיקה הזו לא תיגמר טוב.
תכף...תכף..אני מזיז - אני מנסה להרוויח זמן יקר.
שום תכף...עכשיו - הוא מתרה בי.
אני מבין שאין ברירה, מנסה להתרחק ממיכל, אבל נמשך חזרה כמו
מגנט, לתוך זרועותיה, ושוב אנחנו צמודים בחוזקה, כמו שני כוכבי
לכת עם כוח משיכה אדיר, ואני שוכח לגמרי מהשוטר, ושקוע כל כולי
במתיקות שפתיה של מיכל.  
הבן זונה דפק לי בינתיים רפורט.
מה - אני אומר לו - מה, אתה לא רואה שפה מדובר באהבה גדולה.
שזה לא סתם נשיקה? מה אתה בא ודופק לי קנס?
בן אדם צריך לשלם על מה שהוא עושה.

זה גם מה שליאור, החבר הכי טוב שלי, אמר לי, לפני שניתק איתי
את היחסים. איך? איך? - הוא אמר לי - איך יכולת? לנשק את מיכל?
את החברה של החבר הכי טוב שלך?