גל שני / השקיטי נא |
אין מקום למילים כעת.
עצרי דמעותיך, ילדה,
לבשי חיוך,
החזירי האור לעיניך,
כי דמעות לא דמעות הן הזולגות על פניך -
ואינני זקוק למידת רחמים.
ואינך צריכה להוסיף דבר, אהובה,
עיניך מדברות במקומך.
הרגעי, ילדה, הרגעי,
תפקידך הסתיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|