שקופה, צלולה ומלוחה
היא פוסעת קדימה, מוכנה לקפוץ אל מותה.
עומדת ממש בקצה
עוד רגל אחת קדימה וחבריה יהיו מוכנים להספד.
ים של דמעות מתאספות מאחוריה
מנסות לשכנע אותה להשאר בפנים, להשאר בחיים.
אך מספר הדמעות העולה גורם לה להדחף החוצה מבלי שתרצה.
כבר התחרטה, רוצה להשאר.
אבל אין לה מקום אליו תיכנס
עכשיו היא תלויה בין חיים למוות,
מחזיקה בריסים בכוחות האחרונים.
מושיטה יד לעזרה
יד דמעה אחרת מושטת בחזרה
מוכנה להסתכן ולהצילה.
מחזיקה בידה חזק חזק ומושכת לכיוונה
אך כוח המשיכה חזק משתיהן והן נופלות יחד כדמעה אחת.
מחליקות על לחיי,
מגיעות עד קצה שפתיי
הותירו אחריהן את שביל דרכן האחרונה
וחברים שצופים במותן.
החברים הקרובים שלא סבלו את הצער, בחרו ללכת בעקבות השתיים-
וצללו אל מותם.
חלקם עשו זאת דרך שביל השתיים
וחלקם יצרו שבילים משלהם.
גם מהישוב הסמוך "עין שמאל" היו לשתיים מכרים
וגם הם העדיפו לא להנתק מהן לעולם--
להיות לצידן בחיים ובמוות.

והנה אני מביטה בך
מביטה עמוק לתוכך.
וגם אצלך יש מאיימת להתאבד.
וגם מאחוריה יש חברים המנסים לשכנעה להשאר.
אך אצלך, לעומת אצלי, הדמעות חזקות.
מגובשות.
אף לא פעם אחת לא היתה אחת שיצאה-
מכלל שליטה הישר אל מותה.

ואתה מנגב את כתמי השבילים שעל לחיי.
מנשק את מצחי
קצה אפי
שפתיי
והנה, שוב אני מחייכת.
והדמעות נסוגו אחורה
והשמחה הגיעה במקומן.

כמו תמיד אתה יודע איך לגרום לי אושר.



11/6/2001