היא התישבה לידי ואמרה לי "אבא איננו עוד"
עשיתי 'כן' בראש ואמרתי "טוב".

אנשים רבים החלו לבוא
ואמא ישבה על הרצפה ובכתה.
לא הבנתי מה קרה.
באתי לאמא ושאלתי "מה קרה אמא? למה את עצובה?"
היא ליטפה אותי ואמרה "מתוקה שלי, אבא איננו"
שוב אמרתי "טוב"
והלכתי לשחק בגן עם שאר הילדים.
שבוע כך עבר, כשאמא ואחים שלי על הרצפה.
ואנשים באים והולכים.
אנשים בוכים, זועקים.
"אבא איננו"

אבל מה זה 'איננו'???

והשבוע עבר ואמא קמה מהרצפה
והכל המשיך כרגיל.
אבל אבא לא חזר...
אבא נעלם.
חיפשתי אותו.
בדקתי בכל החדרים.
פתחתי ארונות ובדקתי בין הבגדים.
פתחתי מגרות (!)
אבל הוא לא היה שם.

הבנתי מה זה 'איננו'.

למה עזבת אותי, אבא?
תחזור...
לא התכוונתי כשאמרתי לך "לך מפה"
תחזור...
אני אהיה ילדה טובה.
אני אעשה כל מה שאתה ואמא תגידו.
רק תבוא ותקריא לי שוב סיפורים,
ותשחק איתי,
ותרוץ אחרי,
ותדגדג אותי... כמו תמיד.

רק תחזור...




24/5/2001