[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירה סהר
/
הזמן

משותקת ממחשבות , נמסה מיופי כל פעם מחדש.  בתוך מציאות של
פחדים ודמיון מוגזם מדיי , דמיון ריק מדיי וטיפשי. חוזרת משם
באמצע הלילה אם סיפור מבולבל. אחרי שראיתי הכל , ראיתי את
ניצוץ היהלום והתמימות הלמה בי. חיי הריקים נמלאו פתאום בלי
שמות , בחושך , כשהדלת נעולה היטב . למחרת וגם בהמשך החיים ,
קמה בבוקר , ישנה בבוקר , תוהה כל הזמן. אין סיפוק משום דבר
והתהיות רק מתחדשות זיכרון עמום של אש חזקה. הניצוץ נעלם ,
השעון מתקתק . לא!! רק עוד דקה!! לא בבקשה אל תלכי!!
איבדתי שליטה , מהעבר הכל היה מוזר ועכשיו הכל מתערבב. איפה
אני ומה אני בכלל? האם כל מה שקרה באמת קרה או שזו רק אני
שחשבתי כך? מהם הורדים האלה שמציפים אותי בלילה בסוף נשיקה
רטובה , בתוך סדינים מריחים , אותו סיפוק ישן שקורץ ומזכיר
שהחיים יכולים להיות יפים בזמן שאין בו מקום , במקום שאין בו
זמן. שוב תוקף אותו זיכרון ישן אני מביטה על השעון ונבהלת לא!!
אני זועקת לא אל תלכי!! תישארי עוד קצת!! המלחמה המתמדת
בשעון.
אוזניי אטומות , אינני מקשיבה לכלום רק הזיכרון שלך מחייכת
רודף אותי חיוך תמים ספק אמיתי ספק מזויף , פי פעור , עיני
זזות למראך , רואה הכל מהצד , נשאר אולי קצת כעס , אולי קצת
עלבון. איפה את? לאן הלכת? איפה אני? מה השתנה?  זה כמו מקום
אחר , אני בורחת , אני קוראת לך ובורחת. לא מסוגלת להשתחרר
מהכאב הזה שהתרגלתי אליו כל כך בקפידה בכל שנות חיי. באמצע
הלילה נוטפת זיעה מביטה בשעון. לא!! בבקשה אל תלכי!! תישארי
עוד קצת.
אם יש עוד סיבות הן כבר לא חשובות , אני מביטה בעינייך , את
נהנית. שומעת ומתענגת על כל נשימה שלך , העיניים סגורות אבל
הפה פתוח נושמת בשקט , נושמת ברעש , אני מתעוררת. לא מבינה מתי
חלום ומתי מציאות. הראש בחול. אני לא רוצה לראות. הלב בחול ,
כדי לכבות. רוצה לעלות אבל נופלת שוב ושוב. איפה את? לאן הלכת?
לאן ברחת לי? אני צריכה להיזהר , אין פה כלום זה כבר מקום אחר.
הפרחים השתנו וגם הגשם שכבר לא ירד הרבה זמן , השאיר אותי
נובלת יחד אם הפרחים מחכה למישהי שתשקה אותי בדמעותיה. יוצאת
לגינה , השמש שורפת , כבר צהרים. מה השעה? השעון מתקתק , פלשבק
צורם לא!!!!! בבקשה אל תלכי!! תישארי איתי!! תהי האמא של
הילדים שלי!!! לא!!
אני טובעת בעינייך היפות. מנצלת כל שניה , שכן כמו תמיד השעון
זז מהר מדי בשבילנו ולא משנה כמה זמן נהיה ביחד , אורח חיים
אחר כשהמידות תמיד גדולות מדי , תמיד קטנות מדיי , אין מוסר
ואין כלום יותר , רק אורות ניאון חזקים מלמעלה שמראים את
השמיים במלוא יופיים. תעשי עוד פעם , המראות שאת מסתכלת משקפים
לי מראות יפים כל כך כמו בסיפור ישן. כמו בתוך ספר מצהיב שדפיו
מספרים סיפור ומדיפים ניחוח מתוק חריף של מישהו חכם שיודע.
שכבר ראה הכל. שני חצים מורים לי את הדרך רק כל חץ בכיוון השני
ומה אני צריכה לדעת? אני רק רוצה אותך בלי בגדים , איתי , לא
חצים ולא כלום. הארנב של עליסה דופק על שעונו ומתרגז. עבר לו
יותר מדיי זמן , אני בוכה לא!!!!! אל תלכי!!! אל תעזבי אותי
כאן לבד אני רוצה אותך!!!! לא!!!! אל תלכי!!!!!
כל כיוון שבו הלכנו לא הוביל לשום מקום. מרוב דשא ופרחים כבר
לא ראינו מה טוב. באותו זמן שאת קשקשת ואני רציתי לעצור את
השעון המזוין הזה שכל פעם ממשיך לרוץ. האתמול נראה עבר רחוק.
הפרחים שוב נובלים כי אין להם מים. אני לא יודעת לאן אך ממשיכה
, על הברכיים הפצועות , המדממות , בלי להסתכל אחורה. רק זיכרון
שורף , כואב , שלך , בוכה , ואני מנשקת את פניך , מרגישה את
מלח הדמעות ממלא את פי ואותך נרגעת קצת אם הזמן בין זרועותיי.
אולי היה כבר מאוחר מדיי אחרי שנשברנו לעזוב , אנחנו רצינו
ללכת. אני רציתי ים ואת רצית להיות סגורה בתוך החדר , ברחתי
לים ולא היה לאן לחזור יותר. ממשיכה לצעוד , הפצעים ברגליים
מזדהמים. אני כבר הולכת שעה ארוכה , כמה זמן?
לא!!!!!!! אל תלכי לי!!!! תישארי איתי!!!!! אני לא יכולה
בלעדייך!!!!! אין לי אויר!!!! תישארי איתי!!!!
רק רסיסי חלום שנשברו , נשארו בתוך מערבולות , בתוך דממה של
שתיקות. עיניים עצומות , עיניים עצובות , עיניים כחולות
ואפורות של ים של טבע. השקט מהדהד וצועק ננעל בתוך החדר הסגור
, נשאר אתך. נשאר אתך , חובק אותך ומרחיק אותך ממני , מראה לך
שדים חדשים ולוקח ולוקח , והזמן כל כך קצר כי עוד מעט זה יהיה
אבוד ונשאר רק עוד טיפה לשכנע אותך לבוא לזרועותיי , אבל
המלחמה שלי היא אבודה , כי אני כבר ויתרתי מזמן. עוד מעט ייגמר
הזמן ועיניך יהיו כבויות , יהיו מכוונות על ידיי רגשות אחרים.
על ידי רגשות לא נכונים של זרים. עוד מעט , עוד מעט זמן לא!!!!
אל תלכי!!!!!!! אני פוחדת בלעדייך!!!!! בבקשה תישארי איתי
קרוב!!!!! לא!!!!!! אל תלכי!!!!!!
ילדה קטנה בשמלה לבנה שקופה , שיערה רך מתנופף ברוח. מביטה
לעבר חלון ורוח פרצים מייבשת את דמעותיה , ומזרימה חדשות.
עכשיו כשהכל אדום בחוץ והעיניים כבר שורפות , כשאני ואת כאילו
נפלנו מתוך או לתוך ציור , מה זה כבר חשוב. בלילה טועמת שמיים
, טועמת רגליים ושדיים ועיניים והכל כל כך חם ורטוב . הירח
מאיר ומחייך מבעד לחלון , שולח לנו נשיקה. אנחנו מביטות בו
וחושבות מה טוב ואיזה מזל נפל בחלקנו. את רועדת. אולי קר לך
ואולי את פוחדת. אני לא שואלת , אני מנשקת ומחבקת ואוהבת. אני
שלך. והלילה אני שלך , אני שלך. מחר בבוקר את תלכי כי בסוף
תמיד כולם הולכים. החיוך על שפתייך נחרט בלבי. כוכב הצפון נעלם
אם שקיעת השמש במערב. כבר ערב , את עוד מעט צריכה ללכת לא!!!!!
אל תלכי!!!!!! אני צריכה אותך איתי!!!!! אני לא אוכל להמשיך
לחיות!!!! לא אל תלכי!!!!!
למה כולם בסוף עוזבים? למה כולם בסוף נעלמים?
אני ראיתי כבר יותר מדיי. טבעתי כבר בכל סוגי המים , הורעלתי
בכל סוגי הרעלים , אבדתי בכל הדרכים , התאבדתי בכל הדרכים.
שתיתי אהבה , הקאתי שנאה עד מות נשמתי. חיבקתי כוכבים ובזתי
לירח. טעמתי את הטעם הנפלא של שילוב צבעי הקשת ועכשיו השחר כבר
עלה. אני מביטה מבעד לחלון ופס של אור עדין עוטף את גופי
העירום ומחדיר בו חיים חדשים. לא דואגת לזמן יותר. הפסדתי
במרדף. השחר כבר עלה , פיסת שמש חוצפנית מסנוורת ומראה לי כמה
שרע בבוקר. הזמן כבר לא חשוב. המחברת נגמרה ועוד אחת תתחיל ,
עוד שיר ועוד חלום אחד שלא יקרה כי אני רוצה אבל היא לא. והזמן
לא ישנה כלום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם ישו היה חי
בתקופת השואה
באירופה, היו
מתיחסים אליו
כיהודי או
כנוצרי?


אחד שואל את
יוחנן פאולוס
השני


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/4/02 5:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה סהר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה