סיון אנומי / אין יציאה |
אך סדקיה צרים כחיבור בין דמיון ומציאות -
אין יציאה.
כניסה, היתה בעבר.
אך גרגרים חסרי ריח נשפכו דרכה, כשעון חול
על שכינתי הפצועה.
וכצעקה חרישית, זוב דם.
וכצעקה חרישית, דמעה ממולחת.
וקינתי נותרה לבדה, בתולת מגע ידיי.
וכאביי נותרו קפואים, בין מילים יתומות משמעות.
אין יציאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|