לא מספיק ששולחים לנו צויים כשאנחנו ילדים קטנים, רובנו בי"א,
וחלקנו ב"ב. ואם חס וחלילה אנחנו לא יכולים להתייצב, נקבל
צעקות מהפקידה בלשכה, וצו שמאיים עלינו שזה יכול להפוך להיות
עניין של של משטרת ישראל. כאילו מה קרה? היינו חולים? היה לנו
מבחן גדול שלא יכלנו להפסיד? סתם לא התחשק לנו...
ואז אחרי שכבר מצאתם את הזמן לבוא ללשכה, התכוננתם פיזית
ונפשית, אתם נכנסים, הפקידה (זאת שצועקת) לוקחת לכם את הצו,
ונותנת לכם כרטיס, ואומרת לכם ללכת לקומה הזאת, למחשב הזה,
ותעבירו. ולכם אין שמץ של מושג מה נפל עליכם, ומאיפה, ורק
מהקול שלה בא לכם לברוח משם. אחרי השטיפה שקיבלתם מהפקידה, אתם
הולכים לאן שנאמר לכם, מעבירים ת'כרטיס, ואופ הגעתם לחדר עימות
נתונים, תחכו.... ישבתם שם משהו כמו שעה וחצי כדי שיקראו לכם,
וישאלו אותכם איך קוראים לסבא וסבתא מצד אבא, איפה אמא נולדה,
ואיפה אחותכם שירתה. אחרי חצי שעה לפחות של תחקירים, שבהם אתם
מרגישים כאילו אתם בחקירה של השב"כ, אתם יוצאים מהחדר, כדי
להעביר את הכרטיס שוב, וללכת לחדר של המיבחנים הפסיכוטכנים.
מגניב, תחכו עוד שעתיים כדי להכנס לחדר עם מכונות, שבמשך שבין
שעה לשלוש תענו על שאלות שאלוהים יודע מאיפה הביאו אותם, ויש
עוד זמן מוגבל לזה! תחשבו ותענו עד שהמוח שלכם יתפוצץ.
כשתסיימו, תצאו מהחדר, ותעבירו את הכרטיס שוב, תגלו שאתם
הולכים לבדיקות שתן, משקל, ראיה וגובה. יתעללו בכם עד שתצא
הנשמה, והגרוע מכל, תצטרכו ללכת עם כוס שתן בכול המזדרון, שכל
מי שנמצא בלשכה יצטרך לראות ת'שתן שלכם, ובשיא הפדיחות שלא
ישפך על הריצפה. אחרי שתסיימו עם הקטע המפדח האחרון, תלכו
למקום הכי נוראי: וועדה רפואית! שם תחכו בתור שעות על דבי
שעות, כדי לעשות סטרפטיז לרופא, או במקרה הטוב רופאה, ותעברו
שוב פעם על השאלות כמו ששאלו אותכם בעימות נתונים. אחרי זה
תחכו עוד שעה כדי שיאשרו לכם ללכת  הביתה.
לאחר הטירטור, ושהרסו לכם את כל היום, תחזרו להורים קרציות
שישאלו אותכם איך היה.
וזהו... זה מה שעובר על כל אחד נורמלי. ומה עם אלה שיש להם
בעיות? שצריכים לבוא לעוד צווים, לעוד רופאים, לקב"ן? ושאת כל
זה מורחים על 5 צווים. תחשבו על כל המסכנים שצריכים לעבור את
אותו סיוט (פחות או יותר) יותר מפעם אחת. תחשבו על אלה שהולכים
לרופא כדי שיבדוק אותם לחצי שניה אחרי שהם מחכים לו בתור
שעתיים. תחשבו על אלה שהולכים לקב"ן כדי שזה ינסה לשכנע אותם
להודות שהם חולי נפש! ועוד אלף ואחת סיוטים שאנשים שיש להם קצת
בעיות עוברים כל יום!
בקיצר חבר'ה, כולנו עוברים את זה, אז אין מה להתבכיין, ולחבר'ה
שסובלים קצת יותר, חלקנו עברנו את זה, אבל בסוף כלום שורדים,
ככה או ככה.
מוקדש ליוליה.
נ.ב
לשכת גיוס טבריה, זה הזמן לשפר!