אהוב יקר.
בתחושה שלי אני כבר לבד. אתה אומר שתהיה צמוד אליה כל היום,
אני רוצה לחפש לי מישהו שיהיה צמוד אלי כל היום. שיהיה
בשבילי,
אני רוצה להיות שמחה. אני רוצה שיאהב אותי, שלא ינגב לי את
הדמעות
אלא שלא יהיו דמעות. כל כך הרבה חוסר, הכל ריק מחד ומלא
מאידך.
זוהי שבת בבוקר, הבית הזה - יפה - מעוצב - נקי , מוצף בפרחים
עיצוב, יופי, פרח,
ריח,
עיניים יפות,
טוסיק סקסי, גוף חטוב, חצאית מיני, גרבי ניילון,
חזיה תכלת, שדיים קטנים חמודים, שובבים
אישה ?
זו לא אישה.
האישה זה מה שיש בי פנימה - היתר עטיפות.
כשאמרתי שזה לא משנה איפה נהייה ואם נאכל לחם ונשתה מים
התכוונתי ליכולת שלנו לאהוב מבפנים. את מה שיש בנו פנימה.
אני בניתי לי חלום, ואתה ריפדת אותו, נתת לו בשר, עומק
כמעט שהפכת לי את החלום למציאות, אבל כשנהיה קשה בבית
כשהאמת התחילה לדפוק בדלת, אתה המשכת לרמות,
בחרת בדרך הקלה והבטוחה.
אני יודעת שאתה אוהב אותי
אבל אתה לא איתי.
אתה לא כאן אלא אתה שם. כן, אתה במקום אחר !!
זה קורע אותי. הנשימה שלי נעשית כבדה ואני נחנקת,
כל כך הרבה מילים יש כדי לתאר את העצב, את החוסר את הכאב
החור הזה שנפער בי - זה לא חור זהו בור חלול שנקדח באדמה
יבשה,
אין שם בוץ שירפד את הנפילה. ההתחככות בדפנות שורטת,
והדם ניגר.
- אני יודעת שאתה אוהב אותי,
אני יודעת שאתה אוהב אותה
ואני יודעת שאתה רוצה את שתינו
בדמיון שלי אתה מתקומם נגד הכאב שלה מנסה לשכנע אותה שהיא
טועה
בדיוק כמו שעשית לי כשאני ביקשתי ממך להניח לי, אותו בוקר על
הספסל בפארק.
הדמעות שלי כל כך חמות,
נוזלות  מעיני ללא שליטה
התחושה של המוות - השקט הזה
אני יודעת שאין לי מונופול על הכאב
אין לי מונופול על העצב
אבל אני יודעת בתחושות שלי את האמת
והיא צורבת את נשמתי כמו ברזל לוהט.
החלונות פתוחים לרווחה
מכניסים אור רך של בוקר חורפי
הכל מוכן,
היופי הזה לא מגיע אלי.
אני לא שוטפת פנים
לא מצחצחת שיניים
ולא מתלבשת
עדיין באותם תחתונים שלך.
אתמול ביקשתי ממנו שיעשה איתי אהבה
הזדיינו - אני עשיתי אהבה אתך
הוא עשה אהבה איתי
ואני כל הזמן לא הסכמתי להוריד מעלי
את הבגד שלך
הוא מזיין ואני בוכה.
היום מוקדם מוקדם בבוקר
הוא נסע עם ילדי להפליג באותה יאכטה שהוא ואני הפלגנו
לפני 10 שנים
טיול - הוא אמר להם והם שמחו
השמחה שלהם מחזיקה אותי מעל פני האדמה
אחרת.... לא היה טעם
היו כותבים - מה היה חסר לה ?
כל כך יפה, משפחה אוהבת, בעל מסור
עבודה ? בית ?
מה הם יודעים.
אני אפילו לא ידעתי אם לשמוח על הלבד שנפל עלי
או לפחד ממנו
הכל מוכן
All dressed up
But no where to go
אני יודעת שבעולם שלי - בעלים לא עוזבים את הנשים שלהם בשביל
האהבה שלהם בחוץ
אני יודעת שבעולם שלי - אתה צמוד אליה כל היום ואני לבדי
אם נורא היית אוהב אותי - היית מנסה בכל דרך שהיא לבדוק מה
מצבי.
איך אני לא נושמת בלעדיך - איך המילים שלך נעלמו
הן באו בקלות, כאילו קראת אותן מאיזה שהוא מקום,
איך אתה מסוגל לאהוב אותי ולהניח לי לטבוע כאן ?
למה הכאב שלה כואב ושלי לא ? למה אסור לתת לה לסבול ולי כן ?
אני שווה פחות.
אתה גבר נשוי - אני פנויה
מאזן הכוחות השתבש.
אני אוהבת אותך לבדי.