פעם רציתי לרוץ בחולות
יחפה לגמרי וללא דאגות
אבל אז נזכרתי בכאב
שאני גרה בעיר.

אז בחולות לא ארוץ
והבכי כלל לא נחוץ
אין שוב טעם לכל
ואין צורך להגיד זאת בקול.

אשב ואקרא לי בספר
על חתול שחי לו באפר
ורק מחייך לו כל היום
ואינו נרדם בלא חום.

אשב ואכתוב לי שיר
על ילדה קטנה מול פיר
של מעלית לא תקינה
שמחפשת אהבה בכל פינה.

על ילדה קטנה בלי רגל
שמשמשת למדינה כדגל
לכל הרוע שסביב
בעזרת האב החביב.

ילדה קטנה בלילה בוכה
ואמא את דמעותיה מוחה
אך את העצב שסובב הכל
איש אינו יכול למחוק בקול.

כי לא הטוב ישלוט בעולם
אלא זה בעל הטעם
שיודע לבכות חזק יותר
ויודע תמיד לא לוותר.

אז בואו נתנהג כילדים
ונקרא את העולם אל הדין
היה היה פעם איש חכם
אך הוא זה מכבר נעלם.