נתקלתי בה אי שם במרחב החלל הקיברנטי במקריות מוחלטת. טוב, על
מי אני מנסה לעבוד? הייתי חרמן אז שלחתי הודעה לכל בת 18 עד 23
רווקה מאזור המרכז. אולי היה זה בכל זאת הגורל שגירה אותה
להחזיר דווקא לי תשובה מאשר למישהו אחר ממאסות החרמנים ברשת.
או אולי זה פשוט היה בגלל שאני הייתי היחידי שלא דרש לבדוק לה
אזורים אינטימיים.

קראו לה אהבה. צחקתי כששמעתי את שמה, צריך הורים די מנותקים
מהמציאות בשביל לתת שם כזה מופלץ לבת, שם מהסוג שלא מפסיקים
לעשות ממנו צחוק בבית הספר. כמובן שהחמאתי לה ששמה יפה ומיוחד.
היא הודתה לי והוסיפה נקודותיים וסוגר.

השיחה המשיכה בפקה פקה הרישתי הרגיל - מאיפה, בת כמה, חבר,
ותמונה. תמיד קשה לקחת את השיחה משם, אבל היתה לי הרגשה טובה
לגביה, ותמיד אמרו לי שמי שלא לוקח סיכונים לא מרוויח. אז
לקחתי סיכון: שאלתי אותה אם היא אוהבת להתמסטל. שמחתי כשהיא
ענתה שזה תלוי באיכות החומר, ועניתי לה עם נקודה פסיק וסוגר
משלי.

לחצתי פעמיים על עלה הגראס וזה החזיר לי ג'וינט טרי מגולגל.
שאלתי את אהבה אם יש לה אש, כי המצית שלי עברה את תאריך השימוש
החופשי ולא היה לי כוח להוריד חדשה. היא שמחה והדליקה את
הג'וינט בעזרת גפרור פשוט. זה היה חומר טוב בגרסה הכי עדכנית.
ולחשוב שמפיצים אותו עם קוד פתוח! אהבה הסכימה איתי ושנינו
התחלנו לצוף בחלל הקיברנטי. ברגע שפרוטוקול הTHC מתחיל לפעול,
החיבור נהיה יותר איטי אך מאפשר זרימה אמיתית של מידע, בלי
שטיקים כמו הצפנות ודחיסות - פשוט מידע טהור. וכך שנינו ישבנו,
ברקע ביטי צ'יל אאוט. כל אחד בתורו מדבר את שנמצא על ליבו או
מקשיב ומעשן את הצינגלה הוירטואלי, נושף החוצה ענני עשן
מפוקסלים.

היא סיפרה לי על הלימודים הקשים בבית הספר לשפים אחריו היא
אמורה להתברג כטבחית ראשית במסעדת היוקרה הצרפתית שעוברת
במשפחתה כבר שנים. זה היה בסדר מבחינתה, היא אהבה את הוריה ואת
המקצוע, האהבה הזאת. היא אמרה שהיא לא תמיד אוהבת וגם שונאת
לפעמים, למרות שזה נוגד את השם שלה, אבל זה מפחיד. כן, זה
מפחיד.

סיפרתי לה על עצמי כדי לחזור לחיוביות, לא להיכנס חס ושלום
להתקף חרדה. אז דיברתי איתה על ההתלבטות שלי באיזה אוניברסיטה
בעולם ללמוד משפטים, שהבחירה כל כך עצומה עכשיו שכל מקום נמצא
בכפר הגלובאלי, בו פקקים בין שתי קצוות העולם אורכים ככמה
שניות. הוספתי שחבל שהאנשים לא מבינים את זה וממשיכים לדבוק
באמונות הישנות שלהם ובאלימות. כן, זה חבל, היא הסכימה, ושלחה
"V". שנינו צחקנו ואז התנשקנו. נשיקה לא אמיתית אמיתית כזאת,
בלי לשון וגיפופים, אבל נשיקה שאומרת הרבה יותר מהמילים שהלשון
מסוגלת לבטא.

היא הצטערה שהיתה חייבת לזוז, אבל היא קבעה עם חברות, או משהו
כזה. הוספנו אחד את השנייה לרשימת הקשר ואמרנו שלום בהחזקת
ידיים ונשיקת פרידה. נשענתי אחורה, מסטול מאהבה וסמים
וירטואליים. קטפתי פרח דיגיטלי מהרקע שעל שולחן העבודה שלי,
כזה עם עלי כותרת לבנים ועדינים. לא יכלתי שלא לחשוב על
הנדישות והטיפשיות שבדבר, אך בכל זאת החלתי לקטוף עלה אחר עלה.
היא אוהבת אותי, היא לא אוהבת אותי, היא אוהבת אותי, היא לא
אוהבת אותי, 1, 0, 1, 0, 1...