1.
אומרים על אירועים שונים, נתונים שונים, תופעות וכאוטיקה.
אינסופיים, זה הטיעון
ומכאן הגדרת האלוהות.
כל הנ"ל, אורכם אינסופי ורוחבם תחום.
עומקם תחום.
גובהם תחום
ולחילופין.
האלוהות כך תטען, כך נטען, הינה אינסופית בכל המידות
הפיסיקליות, המתמטיות,
הכימיות והביו- האפשריות.
והלא אפשריות.
כאוס אינסוף מרחבי, מרחב אינסוף ממדי, ממד אינסוף נקודתי.
נקודה.
שהיא בעצם תוצא של מיקרוסקופיות אינסופית בלתי מושגת.
שהיא בעצם אני.
או גזע כרות.
או פירור של אבק.
או שערה שנשרה מראשי זה הרגע.

2.
(בעצם מהו סוף? מהי ראשית?
נ"צ  אקראי שנקבע שרירותית.
יאמרו: "תאריך לידתי"
אומר:"ראשיתי עוד לפני שאבי השתוקק וזרע, עוד לפני שנולד,
עוד לפני עוד לפני עוד לפני
לך אינסוף אחורה ומצא את טביעות תכנותי, עד לנבט הראשון,
שלפניו הגשם, שלפניו עננים, שלפניהם האדים, שלפניהם השמש,
שלפניה שלפניה שלפניה
שלפניה המהירים של הראשית והסוף.
פיקציה, כי פונקציה
אנושית של צורך
לעיגול של הכאוטי
לסדר הרגעי, הבלתי יחסי,
שלא מושווה אלא
לעצמו הערמומי, המתחפש.
ובלי ראשית ובלי סוף,
שהרי גם אני כאלוהים,
המשלים עם הכאוטי
ורואה עצמו ככזה
נטול פרמטרים של סדר
ארגון ונקיבה.
אך האנטרופיה שבי
מגלידה כצורך אנושי,
שכשלא מתקיים,
ביטול
אי המרד וההתמזגות בכאוס
המרצד ומשתולל.
הקרוי אלוהים
בפני מרכיביו ומחולליו
המוציאים עצמם,
כי מפחיד לבד,
ולא מוצאים פה כלום בחושך.")




3.
כולנו ביחד אלוהות ולבד נקודות.
ולבד מחפש קווים
וקווים מתפללים למרחב
ומרחב שכורע אל מול הכאוס
אל מול האלוהים
שהוא המפעיל והמופעל
המתופעל בזירת
זרימותיו שלו,
המתנקזות ונשפכות,
טיפה טיפה
וכל אחת מהן סוגדת
לים
שהוא בוראן
והוא תוצר התקבצותן
הבלתי נמנע
המכיל את מצבור
חלקיקיו הנפחדים,
הנתונים למרות
התרחשותית מקרית
שמוגדרת
כבלתי ניתנת להגדרה
כמו "כלום"
שלא זקוק לנימוק
אבל נחקר משום
אי היותו,
משום שנחשד
כבלתי נתפס
במקום שיואשם:
"לא קיים"
וימשיך הלאה
בניווטו המשמים
אל תכליתו.

כך הכאוס כרייטינג על.
הכאוס כרשימה לכנסת.
הכאוס כרב.