היא הייתה שם, על החוף, שכבה על מגבת, עם חוטיני שלא השאיר
הרבה לדימיון. גוף חטוב, שזוף, וזוג בלונים, כאילו זה הרגע
חזרה ממסיבת הפתעה. היא שכבה על הבטן,  תפסה קצת שמש, התקרבתי,
לא היה אף אחד.
לפתע!!, בעודי מתקרב אליה, מכין את עצמי נפשית, חזיון הופיע
לנגד עיני, זוג מלאכים, אחד באדום עם קרניים, ואחד בלבן, עם
הילה מעל הראש, הם דיברו אלי.
מלאך אדום: "דפוק אותה, דפוק אותה חזק, הכי חזק, שתצרח עד
השמיים, למה אתה מחכה, דפוק אותה כשהיא שוכבת, ככה על החוף,
בסטייל".
מלאך לבן: "לא צריך להיות כל כך וולגרים, אבל אני מסכים איתו,
דפוק אותה, דפוק אותה חזק, לך לאיזה מקום בצד, ותן לה את זה
בהפוכה, שלא תידע אפילו מאיפה זה בא לה, קדימה למה אתה מחכה".
הסתכלתי על שניהם ואמרתי, "אתם לא משאירים לי הרבה אפשרויות,
איזה מן מלאך אתה, פניתי אל הלבן, אתה אמור להיות המצפון הטוב,
הישר הצודק, האם אני עד כדי כך חרמן?".
שניהם הסתכלו עלי וצחקו, ובמעין הרמוניה משותפת ענו - "דפוק
אותה!!".
כפי שאמרתי, הם לא השאירו לי הרבה ברירה, אז ניגשתי אליה
בעדינות, דיברתי איתה, ישבנו על החוף, עד הערב, התבוננו
בשקיעה, צחקנו, נהננו, ונפרדנו לשלום בנשיקה על הלחי.
מלאך אדום: "אידיוט".
מלאף לבן: "פראייר, יאללה אדום, בוא נעבור למישהו אחר, הוא חסר
תקווה".
הסתכלתי על שניהם הולכים, משאירים אותי לבדי על החוף, מקשיב
לגלים, דורך על החול, נעצבתי על משהו שאבד, על המצפון, אפילו
אם הוא היה קצת קיצוני, הוא היה חלק ממני, והוא אבד.
המשכתי בדרכי הביתה, והלכתי לישון.
כשקמתי בבוקר, גיליתי שהאלו למעלה, שלחו לי מצפון חדש.
הלכתי למראה, צחצחתי שיניים, התרחצתי, ויצאתי לעבודה, כל היום
רק חשבתי על איך ניפגש היום בארוחת ערב, נמשיך לדבר, יש לי עוד
הרבה מה לשאול אותה מאז השיחה אתמול, היא אישיות מעניינת, מי
אמר שיופי ושכל לא הולכים בייחד?.
החלטתי למצוא אותה על החוף, ידעתי שהיא תהיה שם גם היום,
וניחא, מה כבר יכול לקרות, אני אזמין אותה לארוחת ערב, לאור
נרות, במסעדה הכי יקרה בתל-אביב, לא שם זיין על הכסף, היא
חשובה מספיק.
כמה שמחתי לראות שצדקתי, היא שכבה על החוף, באותה פוזה כמו
מאתמול, כמו תמונה, או סצינה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, אותו גב
שזוף, אותן שדיים נפלאים, אותו חיוך, אותן עיניים, אותו
חוטיני.
בדיוק עמדתי לגשת אליה, ולשאול את השאלה, הופיע חיזיון לנגד
עיני, כמעט כמו החיזיון מאתמול רק שהפעם עמדו לפני שני אנשים
קטנים שריחפו באוויר, אחד ג'יגולו, והשני מתמטיקאי,כנראה זה מה
שנשאר להם במלאי.
הג'יגולו: "לך אליה, תציג את עצמך, ודפוק אותה, דפוק אותה בכל
הכוח, שלא תידע אפילו מאיפה זה בא לה".
המתמטיקאי: "דפוק אותה, דפוק אותה חזק!!, כאן ועכשיו, למה אתה
מחכה?".
"חכו שניכם", אמרתי, "לא עוד פעם, כבר נמאס לי, אתה מתמטיקאי
קיבינימט, אתה אמור להיות חננה אמיתית, להיות בוק, אתה אמור
להציע רעיונות כמו "לך איתה הביתה ותראו סרט של נשיונל
ג'יאוגרפיק", לאן התדרדרתם שם למעלה?".
הם הסתכלו עלי וצחקו, ואז בהרמוניה מושלמת הם אמרו "דפוק
אותה!!".
אז ניגשתי אליה, ומבלי שהיא תשים לב בכלל, דפקתי אותה, כך במצב
שכיבה, כשהיא על הגב, היא לא ידעה מאיפה זה בא לה, אך היא
שיתפה פעולה, וכך בכך התנוחות האפשריות בילינו את הלילה על
החוף.
כשקמתי בבוקר, הם לא היו שם, אבל כבר לא היה לי אכפת, הגעתי
למסקנה שאני באמת חרמן, אבל חרמן עם חזיונות, אז אישפזתי את
עצמי במוסד לחולי נפש, לפני שאני יגרום באמת נזק אמיתי.