אתמול הוא היה במועדון פנויים פנויות, זה היה אחרי שהוא הרגיש
שהוא בודד כבר יותר מדי זמן.
זו היתה מין תחושה של  חוסר אונים כי לא היתה לו שליטה על הכל,
בדרך כלל היתה לו שליטה בכל תחום שהוא התעסק בו חוץ מביחסים עם
אנשים אחרים.
זה היקשה עליו, הוא לא הצליח למצוא אף פעם את האיזון בחיים
הפרטיים שלו.
במועדון פנויים פנויות הוא ראה אנשים שהוא לא הכיר אבל בכל זאת
הרגיש כ"כ מחובר אליהם ואל הרגשות שלהם אבל משהו אצלו בראש
הציק לו אז הוא הלך לבאר הקרוב ושתה שם עד השעות הקטנות של
הלילה.
הוא חזר הביתה חצי שיכור מזל שהוא גר במרחק הליכה משם אחרת מי
יודע אולי היה קורה לו משהו בדרך חזרה.
בדרך הוא ראה כמה מהאנשים שהיו באוו ערב במועדון פנויים פנויות
הולים מחובקים ומתנשקים והם נראו כמו שכבר מכיר אחד את השני
הרבה זמן, הוא הרגיש מין צביטה בלב, התחלו לזלוג לו כמה דמעות
אבל הוא ניגב אותן עם השרוול של החולצה שלו.


בדרך התחיל לרדת גשם.
מה שמוזר בגשם הוא שלפעמים הוא נותן הרגשה טוב הולפעמים הרגשה
ממש רעה הרגשה של בדידות, אין ממש מה לעשות נגד זה.

הוא נכנס הביתה ונשכב על המיטה, אחרי כמה דקות הוא נרדם.
בבוקר הוא התעורר עם האנגובר רציני, שתה שתי כוסות קפה, התלבש
ונסע לעבודה.
בדרך לעבודה היה פקק רצינישנגרם כתוצאה מתאונה , והמילים של
הבוס שלו הדהדו לו בראש-  רוני, עוד פעם אחת אתה מאחר לא אכפת
לי מאיזו סיבה, אתה מפוטר!, אבל רוני חשב לעצמו הזקן הזה על
הזין שלי נראה מה יקרה היום.

הוא הגיע לעבודה באיחור של שעה וראה את כולם מתאבלים הוא שאל
את המזכירה מה קרה והיא ענתה לו שהיתה תאונה והבוס יאיר נהרג
בה, כלפי חוץ רוני העמיד פני אבל, אבל בתוך הלב הוא לא הצליח
להתעלם ממין תחושת שימחה לאיד שעלתה שם, הוא חשב לעצמו כמה
שהוא מניאק אבל זה לא ממש הזיז לו.
בכל אופן את המשך היום רוני עשה במשרד כשעזר לזכירה של יאיר
ליידע את כל הלקוחות על מה שקרה ולדבר עם המשפחה שלו לשאול אם
יש איזושהי דרך לעזור להם.

אחרי העבודה רוני חזר באוטו הביתה, הוא עבר מול המועדון פנויים
פנויות אבל האורות שם היו כבויים, הוא חשב לעצמו- מוזר בד"כ
מואר פה כל הלילה, מסתבר שיאיר בעצם היה אחד המממנים העיקריים
של המועדון כי בעזרת מועדון דומה הוא הכיר את אשתו אז בתור
הכרת תודה הוא תרם להקמת מועדון חדש, בחייו הוא רצה שזה יהיה
בעילום שם אבל אחרי ששמעו במועדון שיאיר נפטר אז הם החליטו
לסגור את המועדון לשבעה ימים לאות הזדהות.

רוני הרגיש ממש מניאק אחרי שהוא שמע את זה, אחרי כל המחשבות
האלה על המוות של יאיר, פתאום הוא הבין כמה שהוא ויאיר היו
דומים וההבדלים היחידים ביניהם היו העמדה שלהם בעסק והעובדה
שיאיר מצא לעצמו את האישה בשבילו בעוד שרוני לא.

ביום פתיחה המחודש של המועדון רוני החליט שוב ללכת ולנסות את
מזלו אבל שוב, הוא לא מצא שם כלום, אחרי שהוא שוב  הלך לבאר
הוא יצא שיכור, הוא שמע סירנה של אמבולנס אבל לא התייחס,
בינתיים ירד גשם זלעפות, רוני התחיל לחצות את הכביש...


אדם בא לעולם בקול ונפטר בקול, בא בבכיה ונפטר בבכיה, בא לעולם
לי דעת ונפטר בלי דעת.
(קהלת רבה פה יד)