נולדת וקנו לך צעצועים ורודים,
כי ורוד זה לבנות וכחול זה לבנים,
קנו לך שמלות, מחשב ובובות,
אמרו לך שכדורגל זה לא ממש לבנות,
כשגדלת התחלת לשמור, שלא יגדל התחת
ונהנית ממש מלקנות בגדים, מתנות תמיד הביאו לך נחת.

התגייסת ונתת את השנה תשע כפקידה
ואלי משהו קרבי או אפילו קצונה,
ובצבא שמרת כי תמיד מאבדים את הגיזרה,
ספרת קילו לפה, קילו לשם, התחלת לחשוב על חתונה,
והחבר הראשון, זה שנתת לו את בתולייך
כבר מזמן לא איתך, מסתדר בלעדייך.

הספקת כבר ללמוד שאין אהבות ניצחיות
שכסף וסקס עוזרים לך לשלוט בבריות,
אז עשית תואר במשפטים או במנהל עסקים
כי אישה מודרנית לא נשארת בבית לטפל בילדים,
התחתנת בחתונה לבנה כמו שתכננת,
החברות שלך קינאו בחתן שמצאת.

והבאת ילדים, שניים כמו שצריך,
ובקריירה התקדמת למרות האפלייה הגברית,
והנה עכשיו את מביטה לאחור,
אישה מושלמת, תוצר אידיאלי של החברה,
אבל את לא מאושרת,
האם לזה נולדת? האם זו המטרה?

אבל את מנחמת את עצמך בשני ילדים נפלאים,
מכונית חדשה, בית פרטי, בעל מקסים,
נוסעת לחו"ל כל חודשיים- שלושה,
השכנה ממול בכלל התגרשה מבעלה,
ובסומליה אנשים רעבים,
ובשכונה שלך הרבה שכנים מתאבדים,
ההוא מהעבודה נהיה נכה בתאונה,
אז בעצם טוב לך לא? בכלל לא רע.

עד מתי תעזרי ברע שמסביב להצדיק את חייך?
ממש כואב לי ועצוב לי עלייך,
אולי תתני לי לנסות להראות לך דרך שונה?
רק תבקשי ואשמח להושיט מעט עזרה.