תנחום בבית קפה בדיזנגוף סנטר, מזמין תפוזינה. גדי מתיישב מולו
ומחטט בתיקו.
גדי: מה זה ככה מתלבשים ביום חג ? אפילו לא הסתרקת הבוקר.
תנחום: אני בסה"כ בן אדם, זה לא טלוויזיה פה, המקצוע משפיע
עליך, כולה תפאורן אולפן. רד ממני.
ג: בואנ'ה תירגע.
ת: ת'יודע מה? אם כבר, אז החיים במדינה זה כמו הטלוויזיות
הישנות המעפנות האלה.
ג: מה הקשקוש הזה ?
ת: איבדנו את הצבע, הכל שחור-לבן והרבה אפור, לפעמים מטושטש
וצריך להכות ולטלטל את המערכת כדי להבהיר את התמונה.
ג: מצוין, תפתח את זה... למשל תוסיף את ארצות הברית בתור אנטנה
שמבהירה...
ת: עוד פעם אתה מתחיל? שתי האנטנות הכי טובות ירדו עם התאומים
ב11 בספטמבר, על מגדל בבל שמעת? תלך לניו יורק, תראה כמה שפות
מדברים שם, סינית, עברית, ספרדית...
ג: קאט, קאט ! זה שיא הפוליטיקלי אינקורקט.
ת: אתה בסדר? יש לך סכיזופרניה נשבע לך!
ג: מה אתה רוצה להגיד שלא הבנת שאני מראיין אותך? מה אתה חושב
עושה המיקרופון בחולצה שלי והמצלמה שם?
תנחום קם אל הצלם מאחוריו: זה בטלוויזיה?
צלם: יס.
ת: וואו!!! איזה ערוץ, yes+?
ג: ערוץ 2, איזה יס בראש שלך.
ת: זה מה שהוא אמר.
ג: הוא פועל זר מטיוואן, מדבר חצי עברית חצי אנגלית.
צלם: דיד יו סיי קאט?
ת: אני לא מוכן שהדברים יוצאו מהקשרם בעריכה.
ג: מה פתאום!
ת: אני מכיר את הדו-פרצופיות שלכם. במיוחד אתם בערוץ 2 עם
הפרסומות. (המלצרית מגיעה עם השתייה) הגיע הזמן באמת. הנה,
בפרסומת אמרו "תפוזינה החדשה!!" (לוקח לגימה) אותו דבר בדיוק.
ג: מה, אתה בא ל'גיד לי שלא שמת לב להבדל בפרסומות ?
ת: איזה הבדל?
ג: יותר טבעי.
ת: איך יותר?
ג: בלי חזיה.
ת: אההה?
|