|
והיא
לשה את לשוני
בלשונה הפתלתלה
מנתבת את דרכה
ללבי המדמם
פולשת לנשמתי
ומלטפת בצחוקה
את שריטות הזמן
ופציעותיו
במגע שפתיה
מעבירה רעד בגופי
ימי גועש
בנחשולים כניצנים
הכמהים לעוד
ממלאת את ראותיי
בנישמותיה הזעירות
שמנקות את דמי הניגר
מרוחי השקטה
כעת. |
|
|
בנות, בנות,
להרגע... אני
יודע שאתן רעבות
ומתות לעשות את
זה כבר עכשיו,
אבל תנו לי עוד
כמה שנים...
(בן 30 מודאג
מרגיע את
התולעים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.