הוא ישב לו בצד ועישן נרגילה. ריח תפוחים מעושן עלה מתוך גרונו
כשזרק מלותיו לאוויר מדי פעם. "שילכו להזדיין כולם!" צעק.
כולם שם רקדו ושמחו, פינים, שיותר נכון לומר, פיזזו שם. פיזזו.
הם לא יודעים לרקוד. הם מפזזים. נעים בלי קצב בצורה מגוחכת
כשברקע יש מוזיקה. כמה כושים לידם עשו ביצועים לא רעים. ריח
בירה באוויר, קולות הקפצות טקילה נשמעים מכוון הבר, הרבה
חיוכים אדומים מפרצופים נפוחים ומוזיקה, רועשת לא רועשת, קצבית
לא קצבית ברקע. וצעקה שמדי פעם נזרקת אל תוך החלל הרועש "שילכו
להזדיין כולם!"
זוג אחד התנשק שם כל הזמן ונמרח על איזה עמוד, כשרואים את
לשונו הארוכה מוצאת דרכה מהאוזן שלה לצוואר, מהצוואר לשביל
החלב, ידו אוחזת בפטמתה בחוזקה ומשם - שוב כלפי מעלה.
בלונדינית אחת, אירופאית למראה, ניגשת אליו ומבקשת שאכטה.
באדישות הגיש לה את הפיה, שאפה שאיפה אחת עמוקה אל תוך הריאות,
ונשפה אותה במן מסטוליות מזויפת. אמרה לו "THANK YOU" כזה עמוק
והוא צעק לה "שילכו להזדיין כולם!"
אחר כך החל להדלדל המקום. נשארו רק מספר אירופאים שהמשיכו
לפזז. הזוג המתחרמן כבר נעלם. גם הכושים. הברמנים החלו מנקים
את הבר, הדי. ג'יי. שם שירים מוזרים שכנראה רק הוא מכיר, הוא
עדיין יושב שם עם הפיה בפיו והנרגילה... הנרגילה עדיין מעושנת,
עננים קטנים נפלטים... נפלטים.
נגמר הערב ורוצים לסגור את המקום. בעל המקום ניגש אליו במן
דיסטנס נחמד וביקש ממנו לעזוב את המקום. הוא לקח עוד שאיפה
עמוקה, שיחרר נשימה והחל לבכות ולבכות בטירוף. כל העובדים
התאספו כדי לראות מה קורה.
"הם הלכו להזדיין כולם!" צעק, והמשיך לבכות.