בפעם הראשונה שראיתי אותה היא הייתה די כעוסה והוציאה את זה
עלי. סתם כי הייתי בסביבה.
אח"כ היינו סתם מדברים בבסיס. היא תמיד נראתה לי טוב. אבל תמיד
היה לה חבר. יניב. אותו אחד. אני כל הזמן הייתי רואה אותו
כאיזה ערס - למרות שאף פעם לא ראיתי אותו באמת. רק לכמה שניות,
בשחרור שלה.
ידעתי שיש לה יומולדת במרץ. אז התקשרתי לומר מזל טוב. סתם ככה.
אחר כך, גם היא התקשרה. מזל טוב לשחרור.
לפני חודש, פגשתי את המפקדת שלה לשעבר - חברה שלה. היא מסרה לי
ד"ש ממנה וסיפרה כי הם נפרדו.
"וואלה?!" - נפרדה מהערס? מה זה עוזר לי עכשיו כשיש לי חברה
(שישבה לידי כל אותה שיחה).
אז התקשרתי כעבור ארבעה ימים. גם ככה נפרדתי מחברה שלי. בטלפון
היא הייתה בדיכאון ובקושי דיברה. אבל שלושה ימים אחר כך - היא
התקשרה, ואז שוב אני ושוב היא... וקבענו לצאת.
ביררתי אם יש לי אוטו מאבא, כי אני שונא מוניות. מאז שאני ילד
אני שונא מוניות. יותר נכון לומר מתעב אותן על נהגיהן. כי רובם
זייני שכל כרוניים, גונבים אותך כי רואים שאתה ילד שיש לו דמי
כיס מאבא כדי לצאת ביום שישי לסרט. ולפתוח דייט בנסיעה במונית
- יהרוס לי את הכל.
לקחתי את האוטו של אבא, ויצאנו לאכול ספגטי. היה ערב מושלם.
צחקנו ודיברנו כמו שכל אחד היה רוצה בדייט ראשון עם מישהי.
והיא קצת נבהלה מהנשיקה מתחת לבית. אז היא ברחה הביתה.
למחרת, היה לי יומולדת. והיא התקשרה. שוב יצאנו בערב. הפעם
להופעה. צמרמורות של החזקת ידיים בחושך, ואחר כך קפה אמריקה.
מילות חיבה בשצף קצף, אהבה פורחת באוויר, נשיקות ונשיקות
ונשיקות - וכשהיא ירדה מהאוטו, שזה לקח שלוש שעות בערך של
אהבה, ידעתי שזה נגמר. לתמיד.
שלשום, לפני שנסעתי עם השותפה שלי להופעה על החוף, היא הודיעה
לי שהיא חוזרת אליו.
מזמן לא בכיתי, פתאום זה פרץ. וכשנרגעתי...
נסענו להופעה על החוף. במונית. והנהג זיין לנו את השכל כל
הנסיעה.
אז כשהגענו, ואלית ירדה כבר, נתתי לו  כ א פ ה  לפנים, ירקתי
את המסטיק שלי ישר לתוך העין שלו וברחתי לתוך ההמון.