New Stage - Go To Main Page


השרת שיחק במפתחות בשעמום. עוד עשרים דקות צריך לסגור את
בית-הספר. המורות האחרונות מפלרטטות בחדר המורים. המסדרונות
ריקים מתלמידים, שקטים.
הוא פותח ת'ארון ומוציא חפיסת סיגריות L.M., מתוכה שולף
סיגריה לבנה וארוכה ומכניס אותה לפה. כמה זמן כבר עבר מאז
שקיבל זיון ממישהי? הפעם האחרונה הייתה עם אחת המורות
המחליפות. אלה שבאות עם מיני בצבע חום פעם בחודש לבית-הספר,
ואז נעלמות. הם עשו את זה חפוז על כיסא השרתים במחסן של כאילו.
זה היה כמו בסרטים, עם הקטע של הכיסא המסתובב. אלוהי. זה מה
שהיא אמרה. הוא, לעומת זאת, לא האמין לה - היא סתם הייתה מורה
מחורמנת - והוא רק שרת.
הסיגריה מתחילה להיגמר והוא מכבה אותה דקה לפני סיום. המאפרה
מלאה בסיגריות ואפר. סיגריה אחת לכל מורה, סיגר אחד למנהל.
נקישות ריצפה נשמעות, כמו תיפוף של עקב. נעל אדומה, הוא חושב,
ומרגיש מין פרץ של נוקשות בין רגליו. מי זאת? כולם כבר הלכו...
ונותרו רק עוד עשר דקות לסגירה!
הם עשו את זה על השולחן. היא הכניסה את ידה לתוך מכנסיו והוא
קרע לה את החולצה בלהט. היא החלה להיאנח בצורה מגרה וכששמעה את
עצמה - הדבר גירה אותה עוד יותר. מפליא, אך לרגליה הייתה חצאית
מיני חומה! שיחק לו המזל! גם לה... הנוקשות חדרה לתוכה וחתכה
אותה בכוח עד הרחם. היא צעקה בהנאה בכל כוחה וגמרה. זה היה
הזיון הטוב ביותר שהיה לה אי פעם. חברותיה המורות צדקו - היא
הייתה חייבת ללכת לשרת. הן סיפרו לה שיש לו את המפתחות
המתאימים לכל דבר. כל דבר...
עוד סיגריה נדלקת. הסיגריה האחרונה להיום ואז הוא ילך הביתה.
הוא חשב על הפעם האחרונה שלו: אחת עם חצאית מיני חומה, ואז,
השליך את הסיגריה לרצפה והיא נחתה על פרצופה הלבן-כחול של
המורה. עיניה עדיין פקוחות, פיה פעור גם כן ושותת דם. היא
שוכבת על שלולית דם ואפר הסיגריה מזהם את הנוזל הטהור.
הוא מביט בה, מחייך ויוצא מן המחסן של כאילו. הוא נועל את
הדלת אחריו ומתהלך במסדרונות בית-הספר השקטים, שורק לעצמו שיר
ישן.
זה היה הזיון האחרון שלו לפני שהמשטרה תפסה אותו. הם שאלו
אותו למה הוא עשה את זה, אך כל מה שהוא חשף בפניהם היה רק
חיוך. אתם יודעים, החיוך הזה של השרתים שאי אפשר להבין מה הם
מחייכים ככה עם העבודה המחורבנת שלהם... הוא אהב את זה. היא
הייתה מהמורות האלה שמגיעות פעם בחודש לבית-הספר עם חצאית מיני
חומה ומחליפות את אחת המורות החולות. אחר כך היו נעלמות. סתם
מורה מחורמנת, כמו כל אחת אחרת. והוא? הם שאלו. הוא? הוא רק
שרת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/1/01 23:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי שקולניק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה