התגנבתי אליה חרש
שהייתי רוח רעבה
ושמעתי את העיר בוכה
בתרדמתה
מן האספלט בקעו אגלים
מלוחים
ושביס שביליה נמתח
כשנלחץ בין ברכיי לאדמה
שכן כרעתי בתחינה שתפסיק
אך היא הצמידה לעורי זכוכיות
וריססה על כתליה
כתובות
ראווה וטינה
והצהיבה ירחיה
ושלפה מקיניהם סוטים עצובים
שנהמו כשראוה עירומה
כשנשפתי באוזנה
היא ברחה לשדה
שהייתי רוח קרה
היא תפסה בשערותיי
והשחילה לפי אצבע
סמטה מטונפת
שהייתי בחלומה
היא נקדה השמות על פניי
בלי הבדל בין מתים לחיים
שהם כולם קבורים
והמתים חיים
והחיים מתים
בעיר שלה אישה בשלה
להגיר מיצי תאוות הרחובות
להסיט מדרכה רכבות
שהיא מסתגרת באפלתה
סרבה ונאותה
לבלוע לחם
אשר נתתי לה שלא אסתובב
בשבכת עצמותיה לבדי
שהייתי התליין שלה
שהגיע זמנה
שתמה שעתה באשמורות
דלילות
בזמנים שהיא רוחצת
ידיה בשחרים לבנים
שהייתי המים שלה
כמו בימים קדומים