לו יכולתי לכתוב את יופי עינייך,
ובבתי שיר למנות את סגולותייך,
לו יכולתי לנגן את קולך המתוק,
ובמכחול לצייר את רגשי  העמוק,

אבל איך אוכל לעשות כל אלה?
          את תמיד חדשה!  
האחרונה בנשיקותייך הייתה מתוקה מכולן,
האחרון בחיוכייך היה המאיר מכולם,
האחרונה שבפגישותינו הייתה הנפלאה מכולן.

ולכן אין שמץ של ספק: "זו מלה אחת אך מכילה הכול: מובנה הגוף,
הנפש, החיים, הקיום כולו.
אנו חשים בה כשם שאנו חשים בחמימות הדם,
אנו נושמים אותה כשם שאנו נושמים אוויר,
אנו נושאים אותה בתוכנו כשם שאנו נושאים את מחשבותינו.
אין זו מלה, זה מצב שאין לבטאו
רק אותו מושג מופשט...

             אהבה...