כשהלב עולה על גדותיו,
כמו סיר של חלב חם,
טיפות הרגש גולשות
מלטפות את דפנות הכלי
עד שמתקררות במגע האש,
ורטט עובר בתחתית הגב.

המלים אז מאבדות ממשמעותן
והן הד חלול עמום ומלא,
כמו משב של רוח בין שני הרים גבוהים,
כמו טיפות חלב חם שמלטף את דפנות הכלי,
כמו הרגש כנשפך מתוך מבט רך, שנשמע בשתיקה,
כשהלב עולה על גדותיו כי צר לו מלהכיל.

ומותר לשתוק ואולי לחייך
כי הלב מלא בשביל שניים
וכל המלים נאמרות ביחד מתוך השתיקה,
וכל הצבעים,
ואפשר לדעת מה הטעם
ולהפסיק לחשוב על כל השאר
ונעים ---
מרוב רגש כשהלב עולה על גדותיו.

05/04/02