[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמלי פלויד
/
הבוקר שאחרי

לפעמים, אבל רק לפעמים, ככה מדי פעם לעיתים רחוקות אני קמה
בבוקר.
משם כבר הכל מטושטש וזוהר וצבעים והנה שישה טוסיקים של בנות
מעל הראש ואמא שמנה כזאתי מפחידה, ומראה, ואוי כל כך הרבה
צבעים. ומה שבעצם אני מנסה להגיד שאם תראי אותי ברחוב לבערך
חצי דקה ותסתכלי לי בעינים אז את תוכלי גם להרגיש את הבקרים
האלו שיש לי כשאני מתעוררת, אם אני מתעוררת. ואולי גם תוכלי
לראות מעבר לזה לדברים שאני לא רואה, ותביני ואולי תיהיה קצת
עצובה לכמה זמן, אבל אז הרמזור ברחוב יתחלף ואת תעברי לצד של
התחנת אוטובוס ואני בכלל הולכת ברגל.
ואני הולכת ברגל , ורואה אנשים , ועוברת על פניהם ולפעמים
מכריחה את עצמי לעוות את הפרצוף שלי לאיזה חיוך טרום בחילתי רק
בשביל אולי לשמח, אבל אז זה רק בתנאי שמי שעובר על פני ברחוב
שווה שימוח,
וזה אחד הדברים שאני חושבת עליהם בבוקר המזעזע שלי אם אני קמה,
שאני שופטת אנשים לפי החמש שניות הראשונות שאני רואה אותם,
ואלי בכלל לא מגיע לי לחייך או להתעורר.
ואלי בכלל לא התעוררתי אבל אז , אז את לא תראי אותי ,
ואז למה בכלל לקום מהמיטה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לעוף זה הרבה
יותר טוב
מלעוף עם גלימה
אדומה וחליפה
כחולה נצמדת...

סופרמן


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/4/02 0:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמלי פלויד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה