אהרון מיקל / הבכירע |
ליל חורף שחון ולבן.
רק בלב מצב רוח מעונן.
חתולים מלווים אותי בפסיעות מהירות,
עננים אדומים מאיימים במרום.
יש משהו קוסמי באוויר.
העלים מרשרשים מלמעלה,
מבשרים לי שהכל נגמר.
מכת החושך תהייה הבכורה שלי,
דרכי ההמלטות טובעות בביצה,
ביצה של אי-ודאות.
אני השחקן הראשי והיחיד,
מן אנטי-גיבור (אנטי-עצמי).
הסוף יהיה כל כך מר,
הם ימחאו כף עד מחר.
לכבודי, אותו חבר לשעבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|