עכשיו כשמצאתי את עצמי,
אחרי שוטטות הנראית אינסופית.
מבין את כל היכול-להיות,
ומודע גם למציאות.

יש מקום לדמיון,
תמיד היה.
מסתבר שהוא מתחבא שם,
בצד החשוך של הלב.

מסתבך בעצמי במין מבין לא-מבין,
ומרגיש עם זה טוב(ממש טוב).
אף אחד לא מודע לזה.
הפשטות מטעה את הכל,
העיקר שאותי לא.

המחשבות משמשות לי כדם,
מניעות לי את גלגל העולם.
לא אכפת לי מביקורות,
כי לא אשתנה עבור אף אחד.
לעולם לא !