היא הסתכלה לי לתוך העיניים. פניה היפות נצצו לאור השמש שפרצה
מהחלון בשעת בוקר מוקדמת זו, שערה הרך בהק וגלש על גבה.
היא הרטיבה את שפתיה בשעה שנגסתי בתאווה בסנדוויץ' שלי עם בשר
התרנגול הודו. לא ממש שמתי לב אליה, אבל כן שמתי לב שהיא רוצה
לפנות אליי.
בלעתי את הנגיסה שלקחתי,וכבר הרגשתי יותר טוב ופחות עצבני.
הורדתי את הסנדוויץ' והסתכלתי עליה במין הבעת פנים כזאת שמאשרת
לה לפנות אליי.
היא פנתה אליי בקול צרוד קמעה ומתבייש כזה, ושאלה מה אני
אוכל.
עניתי לה בחיוך שזה חזיר טרי ביותר.
אישוני עיניה התרחבו והיא בהתה בי כמה שניות, ואני יכול להשבע
שהיא יכלה לבהות בי ככה שעות על גבי שעות אם חברה שלה לא הייתה
ניגשת לשאול אותה אם היו שיעורים במתימטיקה.
היא ענתה לה שלא, ואז שתיהן הסתובבו והיא לחשה לה בשקט, בנימה
כזאת כאילו שהיא בטוחה במאה אחוז שאני לא שומע, ש "יש לאלמוג
חזיר בסנדוויץ'".
שתיהן הסתובבו, וחברתה בהתה בי במבט מזלזל, כאילו שאני איזה
זונה זולה מסרט צרפתי של שנות השבעים.
זה נמשך קרוב לחמש שניות ואז אמרתי לה ולחברה שלה ש "בזמני
החופשי אני קניבל שאוכל ילדים קטנים". שתיהן נבהלו לגמרי (או
כי הן האמינו או כי  שטויות מפחידות אותן) והלכו משם מהר.
מאוחר יותר באותו היום שמעתי אותה שואלת את אחד הידידים שלה מה
זה קניבל.