נסעתי לבלוקבאסטר כדי לקחת סרט ולראות עם כמה חברות, ככה אני
אבלה את יום ההולדת שלי. אני לא מתלוננת חלילה ההפך, אני מתה
עליהן, באמת, הן מאוד חשובות לי ונורא כיף איתן. רק זה גם היה
נחמד אם עוד אנשים היו באים... אם זה היה קצת אחרת, אולי יותר
רועש...
נכנסתי לחנות והתחלתי לחפש משהו מעניין, קומדיה. אני רוצה משהו
שיעלה לי חיוך על הפנים כי זה יום ההולדת ה-18 שלי. לקחת את
"שרק" סרט חביב מאוד. חזרתי למכונית ושוב חשבתי על מה שנעשה
לכבוד היומולדת ומה יכולתי לעשות ומה יכלו לעשות לי...
שהגעתי לפתח הדלת הבית היה חשוך, כנראה שהן עוד לא הגיעו פתחתי
את הדלת והדלקתי את האור ופתאום...
"הפתעה!!! היום יום הולדת היום יום הולדת ללילך!" לפחות 20
חבר'ה לא כולל את חברי המשפחה שלי עומדים ושרים לי, זורקים
עליי נוצצים, מתנפלים עליי, מחבקים אותי, מנשקים אותי אפילו
הוא בא ונתן לי נשיקה וחיבוק חם ואוהב כמו שרק הוא יכול לתת.
כולם חייכו אליי ואני מופתעת מתמיד, לא האמתי לכזה דבר זה היה
פשוט חלומי. כל החברות הטובות שלי נתנו לי את המתנות והבנים
משכו אותי לכסא והרימו אותי 19 פעמים אח"כ שרו לי שוב ושוב.
עדיין לא רצינו לוותר על הסרט אז כולנו התיישבנו וראינו את
הסרט. כולם צחקו ולא רק מהסרט אלא גל ואמיר עשו שטויות כמו
תמיד... הם הזכירו לי עד כמה אני אוהבת אותם. שמענו אח"כ גם
קצת מוזיקה טובה השתוללנו. כמה שאני נהניתי! אני בטוחה שגם
השאר נהנו. באחת בערך אימא הביאה את העוגה עם 19 נרות מסודרים
בצורת לב עליה. לקחתי נשימה עמוקה הבעתי משאלה ונשפתי בחוזקה
על כל הנרות כולם מחאו לי כפיים. הרגשתי את כל האהבה שלהם,
באמת, פעם ראשונה בחיי שאני הרגשתי כ"כ אהודה ואהובה.
פתאום אור חזק מאוד ממולי סנוור אותי לגמרי לא ראיתי לאן אני
נוסעת ו... בווום! רעש של אמבולנס והדהודים של דיבור "את שומעת
אותי?" שמעתי... אבל אני לא יכולתי לזוז או לענות נדמה לי
שנתנו לי זריקה כדי להקל על הכאבים הזריקה הזו די סיממה
אותי... אז שוב התחלתי לדמיין את מסיבת הפתעה מדהימה שארגנו לי
חברותיי הנהדרות.
השאר מכל התאונה לא זכור לי (בגלל הזריקה) התעוררתי בבית
החולים כשאימא, אבא ואחי מסתכלים עליי. אימא התחילה לבכות ואבא
חיבק אותה ועומר אמר משהו כמו "מזל טוב אחותי... איזה מזל יש
לך הא?" הוא תמיד היה ציני ומצחיק זה מה שהכי אהבתי בו. הצלחתי
לחייך ואימא ליטפה אותי. למחרת הילה רוני טל ושני באו בבוקר
ואחריהם באו גל אמיר ואורן. ככה יום אחרי יום במשך שבועיים
בערך כל החברים באו לבקר אותי, הביאו לי בלונים והמון
שוקולדים. תמיד היה לידי מישהו מהמשפחה. הרגשתי את כל האהבה
שלהם, באמת, פעם ראשונה בחיי שאני הרגשתי כ"כ אהודה ואהובה.
ככה חגגתי את יום ההולדת שלי.