חבר היה לי אותו אהבתי. חבר היה לי והוא איננו. חברות חדשה
ואמיצה פרחה בינינו, אך פריחה זו הגיעה באיחור רב. הגורל לא
הסכים לחברות זו ופעל להפסיקה בשיא פריחתה.
היכן הייתי כל השנים כשיכולתי להגשים ולממש חברות זו? מדוע זה
התעוררתי רק ביום שהגורל דפק על דלתו של חברי החדש, ביום שחברי
הוזמן להופיע ולשעשע את השוכנים במרומים?
מה לא ידעתם ? חברי איש ישר והגון, ניחן בסגולה גדולה, חברי
ידע לשמח לבב אנוש, הוא ידע להצחיק ולשעשע את הסובבים אותו.
תמיד היה דבר צחוק בפיו, או סיפור ואמרה שחיבר אשר העלו חיוך
על שפתותיו של האיש העצוב ביותר. ליצן כינוהו חבריו, ילדים לא
עמדו בקסמו ובאהבה שהרעיף עליהם.
ימים ולילות, בבית ובדרך, ברכב ומקום העבודה, בכול מקום עמדה
תפילה על שפתותיי. שטחתי את תחינתי בפני אלוהי ובפני מפיקי
ההצגה הגדולה שם במרומים, הצגה שחברי משתתף בה כשחקן הראשי.
"אנה ותרו עליו, התחילו את ההצגה בלעדיו" ביקשתי והתפללתי.
חברי האהוב שרק בימים אלה גילית את חברות האמת הזאת, עדיין לא
סיים את סבב הופעותיו עלי אדמות, עדיין אשתו וילדיו זקוקים לו,
הוריו ואחיו מוארים באורו. אין זה יאה שהורים ייפרדו כך
מילדיהם.
"כולם רכשו כרטיסים להופעותיו", המשכתי והסברתי לשוכנים
במרומים, "ילדים ומבוגרים בכפרו  בישובים סביב, במקום עבודתו
ובכול מקום אחר. גם אני שגילתי את חברי החדש איני רוצה
לאבדו".
האמנתי וקיוויתי שתפילותיי ותחנוני יענו. ידעתי ששם במרומים
מקשיבים לבקשתי וחשבתי שיעלה בידי לשכנעם לוותר על הופעתו של
חברי במרום, לפחות עד שיסיים את התחייבויותיו כאן על פני
האדמה.
חבר היה לי ואותו אהבתי אהבה עזה. היום הוא איננו ואני נותרתי
בודד והבדידות קשה מנשוא. חבר היה לי ואותו רוצה אני לחבק ולו
רק עוד פעם אחד.
אחי ורעי אני מתגעגע אליך, היכן אתה?
יום דמע אחד ראיתי אותו. כן הוא עמד מולי, רציתי לחבקו אך דבר
זה לא עלה בידי, רציתי לחבקו כמו שחיבקתיו לפני שעזב אותי ויצא
להשתתף בהופעה הגדולה מכול. ניסיתי לומר ולספר לו, עד כמה הוא
חסר לי ועד כמה אותו אוהב, אך קולי לא נישמע. דמעות הציפו את
עיני. חברי הביט בי באהבה, הוא ידע הכל, הוא ידע על הכאב
והגעגוע, על האובדן והבדידות ולכן הופיע בפני לנחמני.
עמד הוא בשערו של האור ופניו הקורנות הביטו אלי באהבה. ידו
הושטה אלי ולטפה את כאבי. קול נישמע לפתע מפתחו של האור, האור
המאיר את היקום כולו. "אל לך לכאוב אנו רצינו עד מאוד בחברתו
של חברך. חבר הוא לנו וביחד עליך נשמור.
יום אחד לפני שעזב כדי להופיע במרומים, ברגע של הארה פנה אלי
חברי ואמר "אינני מבין
על מה נפל הכבוד הזה בחלקי? מדוע זה קיבלתי את הזכות להופיע
בתפקיד הראשי שם במרומים. אין לי את הכישורים הנדרשים לכך.
כדאי שימתינו לי שם במרום עד שאלמד ואשתלם כאן בארץ החיים. עלי
ללמוד על גידול ילדי ונכדי, עלי ללמוד לסעוד את הורי בעת
זקנתם, עלי ללמוד מאישתי, מחברי ומהילדים הסובבים אותי ושאותם
אני אוהב.
גם ממך חברי איני רוצה להיפרד, חבר אתה לי ואותך אוהב".
חיבקתיו בעוז, מה רב היה צערי וכאבי, חברי הלך וכבה והאובדן
ניראה בפתח. אולי, קיוויתי שבכול זאת נפלה טעות, ושם במרומים
עד מהרה יבחינו בודאי בטעות ויזדרזו לתקנה.
אך לא! לא נפלה טעות, חברי הטוב נידרש בדחיפות לאולמות של
מעלה, הוא התבקש לגלם את התפקיד הראשי בהופעה שתהיה בפני
מוזמנים חשובים עד מאוד. הם לא טעו הם רצו את האיש הטוב ביותר
להופעה זו.
בסופה של ההופעה הקהל במרומים עמד נפעם והריע ללא הפסק. הקהל
לא יכול היה לעמוד בפני קסמו וטוב ליבו של חברי. הם צחקו עד
דמע מהלצותיו, קסמו ושחוקו שטף את כל שוכני המרומים הצופים
בהצגה הגדולה.
חבר היה לי והיום עומד הוא ושומר על פתחו של האור, האור המאיר
את היקום האור הנותן חיים לכל חי.
חברי עומד בפתחו של האור, האור המעניק ומחזק את האהבה, מחזק את
הטוב שבכולנו ונותן לנו את הכוח להגן על עצמנו ועל חלשים
מאתנו.  האור שמעניק לנו את האמונה. חברי האיש הטוב והישר זכה
לעמוד בפתחו של האור. אני מתגעגע אליך חברי היקר, הבדידות
גדולה ואין מי שיפיגה. מדוע זה לא הבחנתי בחברות הזאת כשנקרתה
בדרכי? מדוע זה פקחתי את עיני באיחור כה רב? היכן אמצא חברות
אמת כזאת שתקל על בדידותי?

אנא מכם מבוגרים וילדים כאחד, תנו לחברויות לפרוח על תחסמו
אותם. יש חברים סביבכם קבלו אותם כפי שהם ואל תתנו לבדידות
לכבוש אתכם.
ובכול זאת אם פעם תחושו בדידות והעצב ישכון בלבכם, הביטו סביב,
הביטו באור חושו אותו עוטף אתכם ואז אולי תראו את חברי
בהופעתו, הקשיבו לסיפוריו שמעו את הלצותיו והעצב לא יעמוד בפני
הצחוק, והבדידות תפנה את מקומה לאהבה..
אחי ורעי, חסר אתה לי עד מאוד".