הרמתי את הראש מולי היו מסודרים בסדר הכי מסודר שיש פסי רכבת
הלכתי על הפס הימני מנסה לשמור על שווי המשקל אך ללא הועיל
מקוון שהיתי נופל כול מטר בממוצה

פעם אחת הצלחתי שלושה מטרים שלמים ואז גאו בי רגשות ההצלחה
והייתי המאושר באדם
ככה הייתי נוהג ללכת בדרכי מבית הספר דרך פסי הרקבת המובילים
ישר לביתי

הפעם הלכתי וחשבתי על עדי
הייתי מאוהב בה בחלומות כי עדי היא אהבה של התת מודע
זו אהבה שאהבתי פעם באמת ואז בשל חוסר יכולת
או נסיבות מצערות לא היה בידי להגשים את אותה אהבה
אבל מה עוד שלעולם לא נפרדתי ממנה
ככה שהיא ליוותה אותי כול חיי
תמיד היא עמדה שם והייתה לי מצפון או שטן
תמיד היא הייתה שם
תמיד שנאתי את מי שהיה איתה והייתי מחפש מה טוב בו
מה יש לו שאין לי
במה עדי מעדיפה אותו ולמה על פני או על פני כול אחד אחר שלא
היה איתה
ככה התפלפלתי בנוסה שעות רבות של הליכה על פסי הרכבת כי את
ביתי עברתי כבר מזמן
חשבתי על זה שאני והחבר שלה נהיה חברים פתאום
וחשבתי על הפרדה שלה ממנו
ועל מה שהם עושים ביחד ועל זה שהם מדברים עלי
והוא אומר לה "אותו גפן אחד, זה שאוהב אותך"
והיא הייתה עונה לו " כן" באדישות גמורה
והוא ממשיך ואומר "מטורף הוא אם יחשוב שביכולתו לקחת אותך
ממני
והרי אין לא סיכוי
אין הוא טוב כמוני או יפה כמוני ובכלל אין הוא כמוני והרי אותי
את אוהבת"
והייתה עדי מחזירה לו בהנהון ראש כפוי של חבלי האהבה
כי הייתה מאוהבת בו עד מעל לראש

בחלוף הימים הרמתי את ראשי ועדין היו שם מסילות הברזל הישנות
ואני עדין הייתי הולך לי לאורכן עד לסוף כוחי
אבל היום היה משהוא שונה באוויר וזה לא היה ריח החורף הכבד
זה בה ממעמקי נשמתי ומעמקי ליבי
זה בה ממקום ששכחתי מזמן, מקום ששכחתי לאהוב
עדי נפרדה מהחבר שלה עכשיו היא פנויה
ואני, אני פנוי כי גם ככה מעולם לא הייתה לי מישהי ממש
אבל בכל זאת אני לא איתה ולעולם לא נהיה
בהלה, אני מבין את זה סוף כול סוף לא נהיה ביחד לעולם
מה יקרה עכשיו האם גם אותה אני אשכח וגם האהבה שהייתה לי כל
החיים תתמוסס במימי הזמן והמקריות האם אני אחדל מלאהוב
הרמתי את הראש מולי היה קטר שצפצף בקול מחריד
רעש הצופר המתקרב במהירות עם רחש הגלגלים הקרבים
וריח הבלמים השרופים מתיזי הניצוצות העלה בי שוב את אותה הרגשה
מוזרה שאני כל כך אוהב לאהוב
וכל כך אוהב לשנוא
אהבה
אני לעולם לא יחדל לאהוב את עדי
לא עד מותי