הגשם לא הראה סימן להחלשות, בין אורות פנסי הרחוב נמלטו טיפות
של מים כאסירים אל המדרכה. השיעול של סבתא ציפצף מהחדר הסמוך,
מאותו החדר שהדיף ריחות של תרופות ונפטלין, שם על השטיח עמד
חייל אדום ונמוך שהאיר את החדר באור כתום וחם ושמר על סבתא
מהקור הנורא. כולם ישנים וכל רעש קטן יעיר אותם. במשפחה הזאת
לכולם יש שינה קלה.
בכל זאת נכנסתי להציץ על סבתא ישנה. למרות כל הריח והצורה שלה,
היית יכול לצלול לה לתוך העיניים ולשכוח את עצמך לתמיד או
לפחות עד שהקול הצרוד שלה צירצר בקשה יבשה לכוס תה. תה זה
מגעיל וגם נפטלין ותרופות אבל יש משהו בשיער הכסף שמחזיר את
האור של התנור ויוצר מראה פנקיסטי - רוקרי שהרבה נערי
מועדונים היו רוצים, משהו קסום כאילו הקירבה הזאת אל הלא נודע
של המוות הופכת בת - אדם קמלה לרב - מג. כמה פעמים כבר רציתי
לחבק אותה ותוך כדי חיבוק לתחוב לידיה פתק מקומט "סבתא תני
את זה לאלוהים ואם הוא לא קיים אז תגידי לו שידעתי שהוא עובד
עלינו"
אני זוכרת שפעם כשהייתי קטנה, האמת על מי אני עובדת אין הרבה
שם במחסני המוח שלי חוץ מריח חזק של שוקולד פרה והגילוי המדהים
שאכן יש קשר בין שוקולד לפרות, זה והקטקטים.
הגשם ממשיך .
אני ממשיכה לסלון ונוגעת ברצפות הן קרות, עולה בי מחשבה על זהב
ועל האירוניה שכסף עולה כסף ומיד אני חושבת על שער הכסף של
סבתא עם תנור הזהב שלה
אני חייבת להעיר אותה אני חייבת, אני הולכת לשם .
"סבתא", לחישה,כי אסור להרעיש ליד אנשים ישנים, "סבתא", אני
מתבלת את המלל בנגיעה.
היא לא זזה היא מתה , אז ככה זה ניראה ... בסרטים זה יותר
דרמתי פה זה סתם מוזר התישבתי ליד המיטה , נחמד הקמטים האלו
כמו ואדי מחורץ. רגע שקט , שקט עד מוות רק אולי זמזום חלש של
סלילים לוהטים בכתום ועוד קול אחד יבש "קינדר גיי שלופן ומספיק
לעשות דברים מוזרות!"
רב - מג או לא רב - מג? |
