אני אומר לעצמי שיש בתוכי מוסר,
שאמור למנוע בעדי לפעול בצורה לא הוגנת.
שאסור לי לשחק ברגשותיהם של אחרים,
שאני משחק את אלוהים.

אני אומר לעצמי שיש גבולות שהצבתי לעצמי,
שאני אף פעם לא משקר ישירות,
שאני אף פעם לא מאפשר לאנשים לגלות את מקור התככים,
שהמניפולציות שלי טהורות לחלוטין מהצד.

אני אומר לעצמי ששנים נרמסתי בסוליותיהם של אחרים,
והגיעה העת שארמוס גם את נפשותיהם,
שאבלבל אותם, שאניד אותם אנה ואנה כעשים סביב האש,
ולבסוף אבעיר את כנפיהם ואביט בהם מתפתלים מכאב,
מתפחמים בהבזק הרשעות, שלעולם לא ידעו את מקורו.

או-אז הם יצטערו על כך שנפשי קמלה תחת מבטם,
והם לא הבחינו בייסוריה.

אבל אני תמיד שומר על כללים נוקשים,
ואף פעם לא עושה משהו בלי סיבה, בלי תירוץ.
אני לא מרשה לעצמי לשחק את אלוהים השרירותי,
אלא אלוהים שמשרת מטרות של עצמו ושל אחרים,
אלוהים שפועל על פי כללים ולכן מותר לי לשחק אותו.

אני אומר לעצמי שיש בתוכי מוסר,
וכל מה שאני עושה נוגד אותו לחלוטין.

אבל אחרים לא אומרים לי שום דבר.
אחרים אומרים לי שאני חבר טוב.
אחרים אומרים לי שהם אוהבים אותי.
אחרים אומרים לי שמעולם לא מעלתי באמונם.
אחרים אומרים לי שאני לא מסוגל לשקר להם.
אחרים אומרים לי שהם סומכים עליי כי הם יודעים - זה אני.

אחרים לא יודעים שאני אלוהי המניפולציות והשקרים.
אחרים לא אומרים לי שום דבר על המוסר שלי.
אחרים לא יודעים שהוא פשוט מת בשנתו.