זהו סיפור על ילדה שאהבה כוכבים. מאוד אהבה כוכבים. הכי הרבה
בעולם. היא רצתה להיות הכי  קרוב שאפשר לכוכבים. אבל כמה קרוב
כבר ילדה בגובה 1.71 יכולה להגיע? לא הרבה במיוחד. במיוחד
שהכוכבים כל כך רחוקים שאפילו עם סולם אי אפשר להגיע
אליהם...אפשר עם חללית אבל לא היתה שום חללית זמינה באזור.
באמת שהילדה חיפשה. אולי הן כולן היו באיזה כנס חלליות או
משהו. או שהן סתם ישנו.
הילדה חשבה וחשבה, ואז היא הלכה לטיול כדי לחשוב יותר טוב.
והיא הלכה והלכה, חצתה הרים וגבעות וימים ויבשות עד שהגיעה
לסוף העולם. האמת, זה היה קצת מאכזב. סתם ספסל (כי מי שהלך עד
סוף העולם בטח עייף), קנקן מיץ לימון (כי כולם אוהבים מיץ
לימון), עץ ושלט: "סוף העולם" ממש ככה! בעלי חיים לא היו שם.
אפילו לא צמחים.
הילדה התיישבה והמשיכה לחשוב. היא הצליחה לחשוב על המון
תאוריות. למשל שמתמטיקה ובעיקר מספרים זה דבר איום ונורא! זה
לא שימושי. סתם גורם לאנשים לחשוב יותר מידי. השימוש היחידי
ההגיוני הוא כדי למדוד את הרווחים בין העצים ששותלים בפארק,
כדי שהעצים לא יגדלו אחד על השני. אבל גם פה אפשר לוותר על
מספרים. מקסימום מעבירים את העץ מקום. אם לא היו מספרים, לא
היו דברים מסובכים: כסף, מכונות, טכנולוגיה ובעיקר כלי נשק.
מספרים הם הגורם העיקרי למלחמה! טוב נו יש גם את האנשים
שלצערנו נולדו עם יצר אלימות לא מובן ואם רצון עוד יותר לא
מובן להשתלט על העולם. העולם הוא מקום מספיק גדול! אנשים
צריכים ללמוד להתחלק יותר. צריך להעביר קורסים כאלה בבית ספר
או משהו. מלחמות זה בזבוז זמן. אנשים מבזבזים יותר מידי זמן
בלחשוב איך להרוג אחד את השני. בזמן הזה אפשר לקטוף המון
פטריות ולפתוח בית חרושת לפטריות!
עוד תאוריה: פוליטיקה. למה? כדי לצעוק אחד על השני? אפשר
להעביר חוגים מיוחדים לצעקות. חוץ מזה חבל על מיתרי הקול.אנשים
שאוהבים פוליטיקה יגידו שצריך פוליטיקה. שצריך  איזה משהו
שינהיג את העם. אני חושבת שהעם מספיק גדול כדי להנהיג את עצמו.
במילא אף אחד אף פעם לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. אומנם אנחנו
לא בשלים מספי כדי להנהיג את עצמנו אבל זו כבר בעיה שלנו! אם
אנחנו מספיק מטומטמים כדי להרוג אחד את השני אז כנראה שמגיע
לנו.
היו לה עוד המון תאוריות כמו: למה על הירח יש חורים? כי
העכברים שם מפונקים ואוהבים גבינה שוויצרית. ולמה יש שם
עכברים? כדי להפחיד את הפילים. ולמה פילים? כי פילים זה דבר
נחמד וזהו!


היא גם חשבה על דברי מרגיעים כמו ביצי פסחה וסוכריות טופי. היא
חשבה על דברים מטרידים כמו מטריות (תמיד שוכחים אותם ואמא
צועקת), ומנורות (הן נורא מציקות), ומעליות (שנתקעות),
וארונות, וכיסאות ומגהצים. יש יותר דברים מטרידים ממרגיעים.
אחר כך היא חשבה על קופסאות ומטרתם בחיים. קופסאות זה כדי
לאחסן. אנשים אוהבים לאחסן דברים. הם לוקחים דברים שהם אוהבים
ומאחסנים אותם כדי שהם תמיד יהיו איתם וכשישעמם להם הם יוכלו
להסתכל עליהם ולהרגע. קופסאות זה דבר טוב.
מרוב מחשבות ותאוריות נוצר לילדה חור בראש. המוח נשפך החוצה
ונוצר ריק ששאב לתוכו את כל הכוכבים. עכשיו בתוך הראש היתה לה
גלקסיה שלמה. היא לא יכלה לחשוב כי אי אפשר לחשוב עם גלקסיה אז
היא סתם בהתה בה ובכל הכוכבים שהיו בה. חלליות קטנות יצאו דרך
אוזן אחת ונכנסו דרך השניה. היו בפנים המון אנשים קטנים שעשו
לה שלום. זה היה עולם שלם והוא היה העולם שלה. עולם בלי
מספרים, ופוליטיקה, ומנורות. עם המון פטריות וג'ירפות וסוכריות
טופי.