מי אמר שהאהבה הראשונה היא לא אהבת נצח?!

טוב הסיפור התחיל ביום שישי ה28.01.2001 באותו יום הייתי
במועדון ופגשתי איזה ילדה נחמדה אחת ושאלתי אותה אם אכפת לה
לתת לי את המספר טלפון שלה היא לא אמרה כלום ונתתי לה את
הפלא-פון שלי והיא רשמה את המספר.
יומיים אחרי זה התקשרתי אליה והיא ישר ידעה מי אני טוב סבבה
דברנו קצת טוב לא קצת 7 שעות לשיחה ראשונה זה אף פעם לא קרה
לי.
ומאז השיחה הראשונה לא הפסקתי לחשוב אליה עכשיו עוד מעט 2002
וזה כמעט שנה ואני עוד חושב אליה אני יודע אני פשוט אוהב אותה
היא ילדה מושלמת.
היא כמו מלאך שכשאני צריך לצאת מדיכאון או משהו אני פשוט מתקשר
היא אף פעם לא אכזבה אותי כשהיינו חברים, וגם כמה חודשים אחרי,
עכשיו יש לה מישהו אחר שהיא אוהבת אותו ומה אני אני כלום אני
יושב בבית לא עושה כלום לפעמים אני יוצא לסיגריה נרגילה או
משהו אחר מעניין, בכמה חודשים האחרונים אני מרגיש משהו חזק
אליה, לפעמים אני ממש בוכה עם דמעות זה קורה לי כל יום ואני
ממש לא יודע מה לעשות מצד אחד יש לה "מישהו" ולא רק שאני לא
רוצה לארוס את הקשר שלהם אני גם לא רוצה לעבד אותה.
אני רוצה אותה בחזרה אני יעשה הכל באמת הכל (עכשיו אני בוכה)
במידה מסוימת היא יותר חשובה לי מההורים שלי.
החיים שלי הם כלום בלי שהיא לידי, מאז שנפרדנו אני כבר לא חולם
חלומות שונים זה תמיד אותו חלום כזה שכשאני קם בבוקר אני כבר
לא זוכר אותו.
זה חוסם אותי בכל פעם שאני מנסה להתחבר לאיזה מישהי יש לי משהו
בראש שאומר לי "אתה לא תעשה את זה" זה כאילו אני מרגיש שזה
בגידה במידה מסוימת, גם לי זה לא מובן.
אני לא יודע למה היא לא כל כך רוצה לראות אותי וזה ממש מעליב
אותי (עוד פעם בוכה) אני פשוט לא מצליח להחזיק את עצמי יותר
אני ממש חייב להגיד לה שאני אוהב אותה האמת נראה לי שהיא יודעת
את זה אבל כל פעם שאני מדבר איתה היא מנסה להרחיק את הנושא
(בצדק האמת) זה גם שאני הייתי עושה אבל לא כל כך הרבה זמן טוב
כל אחד זה משהו אחר אני אפילו לא הכנס לזה.
מה שהיה לי כיף איתה זה ממש לא הקטע המיני היא פשוט הייתה
יכולה לדבר איתי וזה היה בהרבה יותר טוב, ואני לא אומר שלא היה
לי כיף כשהתנשקנו זה היה חלום.
בעקרון זה משהו שאני תמיד מסתיר, היא זאת שבגללה בכיתי פעם
ראשונה אף פעם לא בכיתי באמת תמיד עשיתי יעני אני בוכה, אני
בכיתי מתי שהיא אמרה לי "תשמע יפתח" (אני כבר ידעתי) "אני לא
חושבת שזה ימשך" (באותו רגע רצו לי מליון ו-1 מחשבות, אבל אף
אחת מהן לא הייתה שאנחנו לא נהיה ביחד) אמרתי לה טוב לא היה לי
מה להגיד פשוט בכיתי נבלעתי בתוך הכרית שלי שהייתה מלאה בדמעות
ולא רציתי לצאת מהחדר שלי בכלל בסוף חשבתי שזה עבר לי אבל ממש
לא זה רק היה יותר חזק, עכשיו זה יותר חזק מתמיד אבל בשביל לא
להרוס את הקשר שלנו כל פעם שאני מדבר איתה אני צריך ממש להתאפק
ולא לדבר על זה ותאמינו לי זה ממש קשה לי, אני לא יודע מה אני
יעשה עם זה ימשך עוד הרבה זמן, זה חוסם אותי בכל פעם שאני מנסה
להתחיל עם איזה ילדה זה פשוט נורא.
אני זוכר שפעם אחת היה לה מין התקף שכזה, אני בדיוק נרדמתי
והיא החליטה לעשות שטויות וזה ממש לא היה היא לא הבנתי מה היא
עושה? פתאום היא קופצת אלי ואני חצי רדום לא מבין מה קורה,
אחרי כמה דקות אמרתי לה להפסיק וזה מזה לא היה במקום כאילו פעם
פעמים בשבוע היינו רואים אחד את השני והיא סך הכל רצתה להיות
איתי הרבה זמן ואני פשוט נרדמתי ואמרתי להפסיק עד עכשיו אני לא
סולח לעצמי על זה, זה היה כזה לא בסדר מצדי.
עכשיו היה לי את הריח שלה אני זוכר היא תמיד הייתה שמה 212(שם
של בושם) והריח הזה לא יוצא לי מהראש כמו שהיא לא יוצאת לי
מהראש.
הנשיקה הראשונה שלנו ב2.2.2001 הייתה כזה שאני אומר לה "תגידי
את תמיד כזאת ביישנית" היא לא כל כך ענתה לי על זה אבל ראיתי
שהיא לא רוצה להתחיל את זה אני צריך לעשות הכל למה אנחנו תמיד
צרכים לעשות הכל, בחזרה לנשיקה- זה היה פשוט כאילו אני לא יכול
לתאר לכם את זה היה מדהים רציתי באותו רגע לבכות מאושר אולי
עכשיו אתם מבינים.

עכשיו כבר יותר משנה   -   ואני ממשיך לאהוב אותה לי זה דפקה
לא כל כך מוזר אבל אנשים כאילו חברים שלי אומרים "עזוב אותך
אחי יש בנות בלי סוף" בלי כן בטח בטוח יש סוף אבל אצלי הוא  >
     < קטן מצומצם הייתי אומר אבל בסכותו היה לי לפחות את
השלוש חודשים הכי טובים בחיים שלי.
הייתה לי חברה עד לפני כמה ימים ואהבתי אותה אבל אני בעצמי לא
ממש יודע האם זו הייתה באמת האהבה אני מאמין שכן! אבל בכל זאת
הי לי תמיד כמה מחשבות על ההיה זאת שאליה הסיפור, טוב בואו
נגיע לנקודה החשובה אני לבד עכשיו לא כיף לא לא כיף סתם רגיל
חרא ככה אני מגדיר את זה היא נראה לי בחיים לא תחזור להיות
חברה שלי!, לא בגלל שאני מכוער או משהו כזה פשוט היה לה יותר
מידי יפתח לשלושה חודשים אחדים. (:
עד לפני כמה ימים אחדים היה לה חבר חצי שנה אבל אני לא רוצה
לדבר על החבר שלה אלה אלי, לא יכולתי לעשות NOthing ממש כלום
כאילו יכולתי אבל מה אני הייתי צריך לעקשות עליה, מה זה באמת
נראה לכם נחמד אני אישית לא הייתי אוהב את המצב הזה ובגלל זה
לא אמרתי לה כלום בזמן החברות שלהם אבל עכשיו היא לבד אבל פגוע
ואני לא רוצה שהיא תבוא ותיהיה איתי רק בגלל שהיא פגוע ורוצה
רק לשנות המצב שלה, אז אני לא כזה אני יתן לה זמן ויגיד לה את
זה,
אני יתן לה הכל פשוט הכל, נכון היו אמון אנשים שאמרו אני מוכן
למות אבל הם לא באמת התכבנו לזה ואני כן, בשביל להיות איתה עוד
יום אחד מהחיים העלובים שלי אני באמת מוכן למות.

(ואין לי נטיות התאבדות) ---למי שחשב---