אויר מוכתם, מתבולל בצעדיי,
חוצה את השבילים, בשביל למצוא את פקודיי..
רב טוראי שנאה, שלא ניקה את הקנה,
וסגן אהבה, שמתלבש קצת משונה

שלושה בערפילים, זולגים דמעות קינה,
תרים אחר כוכב בתכלת עננה,
ומסתמן, ניצוץ בודד בעין עייפה, מהדמעות -
ולא ידענו מה היה סופה,

ולא מוצאים את חיוכה, ממלמלים איזו ברכה,
שתסתיים, תחזור להיות שוב בתוככי המשפחה

ועוד זוכרים אותה, בוכה, אומרת
אהבתי גם אותך, אחרת,
לא הייתי תולה ורדים בשירתך, בוכה ומצטערת,
כשמחבקים את התפרים בין הדימיון למציאות חיוורת..

וסגן אהבה פושט מדים, לובש כתונת של פחדים
עם קישוטים של להבות לצד תפזורת אכזבות

בדימיוני, הם מתמזגים אל תוך עצמם, אני שוכב במיטתם,
חושב על איפה היא הלכה, ומלבושה יתם,

נרדם בוכה, רוצה אותם, מתבולל בצעדיי, נושם אוויר מוכתם..