[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







באפי גו
/
טינופת

אני מטונפת,כולי טינופת,אני אפילו לא יודעת איך ההרגשה הזו על
העור הגיעה.התקלחתי מקודם ואני יודעת שאני מריחה בסדר,כי מאז
לא ממש הזעתי.ממש לא נוח לי להיות ארוזה עכשיו בתוך הגוף
שלי,כמו לא רוצה שום קשר איתו,מה לי ולו בעצם,אם כל מה שיש לו
להציע כרגע,זו תחושה שהייתי נותנת המון,רק שתתעופף ממני.
אני מנסה לחשוב ולהפוך בראשי,אם אי פעם חוויתי משהו דומה
בכעבר,אבל לא עולה לי שום אסוציאציה למקרה שכבר קרה.
אני רק רואה אנשים בתמונות רצות,כאלה שהכרתי,בסיטואציות מאוד
לא טהורות.אולי חלקנו ביחד טינופת פעם.מהסוג שעדיף לשכוח,אבל
תמיד נשאר בזכרון,כדי שמדי פעם יוכל לצוף למעלה,כמו ניקוי של
בוידעם כל פעם מחדש.תמיד קשה לסדר אותו באמת ולזרוק את מה
שברור שצריך להשליך ולהיפטר ממנו אחת ולתמיד.ההשתחלות המבעיתה
הזו בתוך המקום החשוך הזה וצפון הסתרים.אנחנו יודעים מה יש
שם,זה לא מפתיע ,אבל מה שמפחיד בזה באמת,זו החרדה שמא לא יהיה
שם סוף צפוי,אולי זה באמת לא נסגר שם אחרי כמה מטרים בקיר
בטון.ככלות הכל ,מי האיש שזחל את הבוידעם מההתחלה ועד הסוף?
אבל זה לא מן הנמנע שמישהו אכן עשה דבר כזה,אני כמעט בטוחה
שאבא שלי עשה את זה.עכשיו אני לא אכתוב יותר כי בא לי להקיא.
אני לא באמת אקיא,זו רק תחושה עזה כזאת,שאני כל כך צריכה לצרוח
דברים החוצה ואני לא מסוגלת לעשות זאת.הליחה הפנימית שלי היא
האוייבת הכי משמעותית שלי כרגע,אבל היא גם מאוד ארסית ,טעונה
ולפעמים נראה לי שהיא בעצם כולה כדורי אש ששורפים את כל התוך
שלי.להוציא את כל זה החוצה...נראה לי בלתי אפשרי,אנשים יצרבו
וייכוו ואני לא אוכל להסתכל להם בעיניים.יש לי דברים כל כך
קשים להגיד לאהוביי ויקיריי,אלה שאני תלויה בהם והם תלויים
בי.לא יהיה לי איפה לשים את עצמי אח"כ,כי יהיה לי ממש
רע,שעשיתי עצב ופצע למישהו יקר.

כל יום אני עדה למשהו מכוער,לא מעשה שנעשה לי או נאמר לי,אבל
אני שם,שומעת,סופגת,נעלבת בשביל האחר,נוטרת ובזה לזה שעשה.
יותר מכל, אני לא מבינה את הטכניקה הזו שטבועה באנשים כל כך
חזק,תמיד יש את זה שצריך לפגוע ואת זה שתמיד יפגע.
למילים הרי יש כוח כה רב,מה גורם לאדם להחליט להשתמש רק
בביטויים של ארס ורוע,ציניות ועלבון,למה אלו הן תמיד הרוב כשיש
כל כך הרבה מילים של יופי,של שמחה,של חיבה ושל
כבוד.טינופת.פשוט טינופת.

אתה לא בוחר להיוולד לטינופת,זה פשוט קורה.זה בגלל שנבחרת
להיות יותר טוב לתוך מה שנפלת,אבל זה דורש הרבה תעוזה ואומץ
להיות אחר.נדרשות תעצומות נפש אדירות וכוחות,אלוהים כמה
כוחות.
וכמה זה נורא ומייסר לדעת שיש בך את תעצומות הנפש ואת הכוחות
הנדרשים לסחוב בתוכך ועל גבך,את כל מה שלא רצית שיהיה בחיך,וכל
מאמצייך הופנו אל כל הדרכים הלא נכונות,ומצאת את עצמך יודע
יותר מידי טוב,שכל מה ששכלת לעשות זה ליצור לעצמך את אותה
הטינופת ולדרוך באותם המקומות,והם כולם והם הכל לא טוב.
זאת הטינופת שלך.הפחד שלך הביא אותך בדיוק לשם.אתה,שלא פוחד
ממלחמות,אתה שלא חשבת לעצמך מה רצית להיות,אתה שבזמן שיש לך לא
הלכת לגלות,העזת לטעות גדול גדול,להסתכן בתמימויות
מביכות,ומנעת מעצמך את הקרדיט הרחב של איכשהו אפשר בטוב.
אפשר להוציא קצת טוב מהעולם הזה,מהחיים האלה,ולא ידעת איך.
בליבי,אני כל כך כמהה,שיום אחד זה יקרה לך,אבל אני איבדתי
אמונה.







חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נעים מאוד,
בדבש-
עוף בדבש...


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/4/02 1:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
באפי גו

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה