מישהו שבוי בתוכי.
תקוע.
לא יכול לצאת.

אני לקחתי מישהו בשבי.
בעצם לקחתי את עצמי בשבי.
ובחוץ בניתי חומה.
חזקה.
מאבן.
קישטתי אותה בחיוך,
כדי שלא יגלו אותה.

מישהו, אני בעצם,
תקוע בתוך החומה.
והמישהו תקוע,
לא יכול לצאת,
אך גם בספק רוצה.
הוא מפחד מכולם.
אז הוא מסתגר בחומה.

אבל הוא יודע...
שאם מישהו יגלה שהקישוט מזוייף...
האבן של החומה תתפרק על ידי נגיעה אחת.
ואז...
הוא יתגלה.
זאת אומרת - אני.
חלשה, חסרת ביטחון עצמי,
עצובה.
לבד.
חיוורת.
מזל שיש לי קיר מאבן,
להסתגר בתוכו.