[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גילי דורן
/
המציאות

הגיע החופש מהלימודים,
חשבתי שסוף סוף נוכל לעשות "חיים".
לבלות אצל חברים עד השעות הקטנות,
ולשבת במסעדה עם החברות.
ואז האשליה התנפצה,
ונפתחה בפניי מציאות חדשה:
הקניון ריק וכך גם המסעדות,
כמו הקניון גם ריקים הרחובות.
יאצל חברים אי אפשר להשאר עד מאוחר,
כי אם נקלע לפיגוע לא יבוא מחר.
זה כבר לא אל תלכי לקניון או לחברים,
זה כבר פשוט "גילי" תעצרי את החיים!
לא את לא יכולה להשאר עד מאוחר עם חברות,
כי מה יקרה אם שם המחבל יחליט לירות?
זה כבר לא אל תלכי לבית הקפה,
זה כבר אל תחזרי לבית ספר הזה.
בבית ספר לפניי שבועיים-שלושה,
יצאתי עם ידיד לבלות ת'ה הפסקה.
ופתאום נשמעות יריות,
ולא ידענו מה לעשות.
ואלא שיכולים לעשות משהו לא עושים שום דבר,
ואולי אני כבר לא אהיה קיימת מחר.
אהיה פשוט מודעה בעיתון,
שתספר מי מת בפיגוע של יום ראשון.
למה אני צריכה לחיות בפחד כזה?
לא לדעת מאיפה זה יבוא או איפה זה יקרה.
הדאגות בקניון הן לא אם נשארה לי החולצה,
הן אם אני אחזור היום הבייתה.
ואמא דואגת וכל הזמן הפלאפון מצלצל,
ושזה לא יקרה לי אני יכולה רק להתפלל.
ועד שהמצב הזה לא יגמר לתמיד,
אנחנו נשארים בלי ידיעה בלי משהו לעשות ולהגיד...







X

חוות דעת על היצירה
4/8/03 11:54 מאת:
ליידי דסה

בתגובה ל
גילי דורן
זאת בהחלט המציאות של היום לצערי...
אבל את לא צריכה לעצור את החיים שלך.. כי אין מה לעשות , אי
אפשר לשבת בבית כל היום.
נזהרים, אבל בדיוק באותה מידה את יכולה לצאת החוצה ולהידרס חס
וחלילה. אז לא עוצרים את החיים. משתדלים להיות במקומות פחות
המוניים... וחיים.
שיר שבהחלט משקף את המציאות היום.
אך דבר אחד..
תנסי לכתוב גם בלי חרוזים, כי לחרוזים יש נטיה להיראות מאולצים
קצת..
(רק עצה:)

שלך,
ליידי
הגיבו לתגובה זו
 
 
4/8/03 13:13  מאת:
גילי דורן
בתגובה ל
ליידי דסה
ליידי
זה ישמע קצת מתגונן ו"מומצא"
אך ישנם אנשים שלחרוזים יש נטייה לזרום מהם..
אני אחת מהם וגאה בכך...
אני נוטה לכתוב בחרוזים כי כך יוצא וזה נאה לעין ולא נעצרתי
בכתיבה לו אפילו של שיר אחד כדי לחפש חרוז מתאים...
זאת הייתה זרימת רגשות אני מקווה שאת לא חושבת שאני מסתגרת
בחדר ממד עם חלונות אטומים ומסכה...
תודה על התגובה ועל העצות לחיים מקווה שתקראי שירים אחרים
ותבככי לדעת שיש קצת שמחה ואושר..
שלך,
"גילי"
הגיבו לתגובה זו
 
 
26/9/03 20:22
מאת: שמן מכוער
בתגובה ל
גילי דורן
אני דיי מסכים עם ליידי בקטע של החרוזים.. דברים כאלה אני
חושב צריכים לבוא יותר כמו סיפור קצר סיפורים גם הם
מעניינים לא פחות משירים ואפילו בלי חרוזים! :)
הגיבו לשמן מכוער
 
13/12/03 10:59  מאת:
אורה דרוקר


ICQ 105222596 105222596
בתגובה ל
גילי דורן
עצה קטנה: את לא חייבת חרוזים בשירים. מניסיון, כדאי להשחיל
חרוז פה ושם להגברת העניין, אבל לא חרוז מלא, אלא חלקי. ולשיר
הזה כדאי להיות מונולוג.
הגיבו לתגובה זו
 
 
13/12/03 11:31  מאת:
גילי דורן
בתגובה ל
אורה דרוקר
כן כמו שיכולת לראות העירו לי על זה ובאמת חשבתי על זה הרבה
והחלטתי להציגו כמונולוג אך מסתבר שלא ניתן לשנות... וחוצמזה
זהו שיר ישן שעוד מעט עובר לארכיון כי אני לא אוהבת אותו...
תודה בכל מקרה:)

"גילי"
הגיבו לתגובה זו
 
18/3/25 8:03
מאת: נאוה

בתגובה ל
גילי דורן
עצוב...
הגיבו לנאוה
 
חוות דעת על היצירה

X
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רק רציתי להגיד
שאני הולך לתבוע
את כל הדף
האחורי הזה ככלל
וכל הסלוגנין
בפרט על הפרת
זכויות יוצרים
ושימוש בשם מותג
שלא כדין, ראו
הוזהרתם וצפו
למכתב מעו"ד
שמעון מזרחי.





שרוליק
ישראלוביץ'
מנכ"ל שלגונים
בטעם לימון.
ועכשיו גם בטעם
שוקולד מריר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/4/02 7:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גילי דורן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה