|
הגיע היום, עכשיו תורי לעזוב אתכם
להפנות ראשי אל מעבר ליופי .
לחפש עוד חובה שתשכיח אותך
לרכז עוד בדידות בשביל יופי צורם
לשקר על שניה שתבלום את האופי
היום הוא ההיום, עכשיו אני כי אתה סגור
מדכא את השמש ברגש השמאל
מנסה לא לנשום, רק לחסוך במילים
ואיתו רק השכל מרגיש כה עצור
ועדיין שותק ומצליח ליפול
וכשאני לבד במנוחה מרגיעה
גומל על החודש בו לא התרגשת
שומר על שקט שלא תפגע
עובר על ניירת שעוד לא חבשת
אז אולי זה היום ואולי זה שבור
תעזוב את היד אני לא מוכן
ובסרט של טינה אין עוד מותרות
ואני אל החופש עדיין מכור
אז נשתוק ונשמור על מולדת . כאן . |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.