תני לי כבר את הסכין, זונה. תני בי את הסכין, אחתוך בעצמי
למען אראה וארא.
 אשרוף את השבילים בין דגניה וכינרת.
 אנפץ לי את חלום הילדות ואומר פעמים אינספור "אינני מאמין
בפיות" ואמית את כולן.
 את קעקוע הפיטר-פן אקלף מעלי בשריטות בבשרי, ואת היקינטון
אעקור ושום לבנה לא תביט בו.
 אשתיק את קול הממטרה המסתובבת בחוץ ואחסום את פי ציפור הכוס
בכוס של בירה, שתשתוק כבר.
 ארסס בעשן סיגריות את פרדסי ההדרים ואת פרחי האביב, ואת
תמונת ידי הקטנה בכף ידו הגדולה של סבי אקמט ואף אשרוף.
 את החיוך, את הביישנות, את המבוכה, את התמימות, את המשחק, את
הצחוק, את העיניים הבתוליות והסקרניות שעדיין לא יודעות דבר על
העולם, את חוסר הידע.
 את הילדות.